מיומנה של אישה בטיפולי פוריות. הזמן עובר, חודש ועוד חודש. ואתה לא מגיע ילד שלי. כלכך הרבה זמן. מחזור מחזור. 12 מחזורים. אחרי שנה אני יכולה לפנות לרופא ילד שלי, כדי שיעזור שייתן משהו שיזרז, שתגיע אליינו כבר. וזה רק מתחיל.. הרופא כרת עץ שלם רק בשביל להדפיס את כל הבדיקות. וזה לוקח זמן בן שלי, מזמינה תורים. נעדרת מעבודה.. מלימודים.. מספקת הסברים. בינתיים הזמן עובר מתוק שלי. כמה חודשים. יש תשובות לבדיקןת אין הסברים. למה אין הריון מתפלאים הרופאים. הכל בסדר הכל תקין. והזמן עובר. ולחברים שהתחתנו אחרינו כבר יש ילדים. ומה איתנו? למה אותנו בשמים 'שוכחים?' והרחמים, אויי הרחמים זה הדבר שהכי קשה בכל התהליך הזה. כל ברית כל שמחה- בקרוב אצלך איזה ילד או ילדה. ואנחנו מחייכים, קצת נבוכים.. לא מוצאים מילים. מזל שיש את הלימודים לתואר הראשון שאותו אנחנו מאשימים. מגיעים לבית, יש שקט. הכרית כבר לא מסוגלת לספוג את הדמעות יותר. אין מקום. נתחיל מהזרעות, קבע הרופא. ניסיון ועוד ניסיון. ואולי הפעם? הזרקה ועוד אחת..ואין. לא מגיע. העדרות ועוד העדרות. פתאום כולן מסביבך בהריון. ומה איתך? מה איתנו? האם לעולם לא יהיו לנו ילדים? כעבור שנה, התבשרנו בבשורה אמנם בטא נמוכה, אולי הריון כימי? עדיין אין שמחה. כעבור יומיים בטא 400 ואיתה השמחה האדירה. סופסוף הגעת אלינו בן שלנו, כמה חיכינו, כמה ציפינו. לא אשכח את המשפט הראשון שאביך אמר לך כשיצאת מהבטן- סופסוף הגעת למלא את ביתנו בשמחה. וכך היה. לפני חודש כשמלאו לך 7 חודשים, תהיתי לעצמי אם גם בהריןן הבא נצטרך טיפולים. האם שוב לעבןר חןדשים כלכך קשים? אבל לפחות אתה איתנו, זכינו בך. היום התבשרנו בהריון כימי. קשה כלכך לגלות הריון ולא לשמוח מיד. בדיקה ועוד בדיקה. והבטא בירידה. המחזור הגיע, ואיתו האכזבה. מסתכלת עליך בערב ותוהה. האם נזכה לעוד שמחה? האם נזכה לתת לך אח או אחות שלא תגדל לבד? האם נחזור אחורה ונשאב חזרה לתוך אותה תקופה קשה? הפעם אתה איתנו אנחנו לא רק זוג שיכול להפוך תקופה זו לשגרה. תוהה ומתלבטת.. חושבת ודואגת.. אולי חודש הבא תגיע הישועה...