אמא שלי... אמא שלי, כל היום אני מחכה שתבואי כבר לאסוף אותי מהגן, ואז כשאת באה –הכל משתבש. זה לא בגללך. זה בגלל מה שמספרים לך. רק נכנסת לגן, ושושי מהצהרון מספרת לך ששוב התנהגתי לא יפה, ושדחפתי ילד אחד. "הוא כל הזמן משתולל ולא מקשיב, וכל יום זה אותו הסיפור". ואני שומע את מה שאתן מדברות עלי, ומעלי. אני רואה איך את מבוישת. וגם מנסה להסביר וגם מצטדקת, ואת מבטיחה שהיום את שוב תדברי איתי. ואני....? אני בעצמי שכחתי כבר שהיו רגעים שהתנהגתי יפה. ושאני בכלל לא דחפתי, אלא דחפו אותי. והיו לי עוד המון דברים לומר לכן, אבל האמת שפשוט שתקתי וכעסתי. כעסתי על שושי מהצהרון; וגם על החברים שמספרים עלי דברים; וגם עליך, אמא, שאפילו לא שאלת לשלומי .... כעסתי שאת והגננת מדברים עלי, ולא שואלים מה אני חושב, ומה אני מרגיש. והשעה כבר חמש בערב, והאמת שאני בעיקר עייף. אני רק רציתי שתבואי ונתחבק ונלך לבית שלנו, לשקט, בלי המון חברים, רעש וחוגים. רק רציתי אותך כבר לעצמי שאוכל לספר לך: שילד אחד דחף אותי; שעזרתי בבוקר לגננת לנקות את החצר. שנעלבתי מחבר שלא רצה לשחק איתי. ששוב לא בחרו אותי לפעילות שרציתי; שהצלחתי לצייר סוף סוף מגן דוד ועוד המון דברים.... אבל את רק רצית שאבטיח לך שוב ושוב שמחר אתנהג יפה. אז הבטחתי. אני כבר עייף. ואת כל הדברים שתכננתי לספר – לא נורא. אני כבר אוותר. ***כדאי גם להקשיב לילדים לפני ששופטים אותם***