הם ישנים באותו החדר?

הקטן איתי בחדר הגדול בחדר שלו

דבר ראשון, לא מסכימה בכלל עם הגישה של הגדול יכול לדאוג לעצמו (מה שכתבת שהוא יכול לבוא אלייך..) הוא עדיין קטן, ומותר לו לדרוש אמא כי הוא צריך.. הוא באמת קטן, והוא באמת צריך אותך, וגם אם לפי דעתך הקטן צריך אותך יותר זה לא מוריד מהצורך של הגדול. גישה כזאת עלולה לגרום לאח הגדול לקנא ולכעוס עח האח הקטן.. לכן הייתי דווקא ניגשת לגדול ראשון (לרוב גם יותר קל להרגיע אותם מאשר את הקטנים שלא תמיד יודעים מה מפריע להם או שצריך להאכיל וזה לוקח זמן) לא יקרה כלום אם הקטנצ'יק יבכה קצת ויחכה, תנסי להרגיע את הגדול, אם נרגע מהר אחלה אם לא להגיד לו, אני רוצה ללכת להרים את התינוקי שלנו, הוא בוכה.. אתה מסכים שאני אלך? ובאמת לחכות לתגובה חיובית, אם הוא מסרב לתת אותה, להגיד לו זה לא יפה, הוא בוכה.. אנחנו צריכים לדאוג לו.. וללכת בכל זאת.. דבר שני, להשתדל לצמצם את הזמן מהרגע שמתעוררים עד שאת מגיעה אליהם, לא להילחץ.. אם תהיי רגועה גם הם יהיו רגועים. מלא מלא סבלנות ולנסות להרגיע אחד אחד.. אפשר גם במקרה הצורך לכבות אורות כמה שיותר (כמובן שישאר אור מספיק שתוכלי לראות לאן את הולכת, אבל שירגיש לילה) לקחת את התינוקי איתך לחדר של הגדול ולשבת עם הגדול עד שנרגע.... בהצלחה! הלילות באמת לא פשוטים, במיוחד לבד.. אבל בטווח הארוך זה ממש שווה את זה.. :)

אצלי ילד בן חודש ואחד בן שנתיים אותותו.,.כל היחס הראשוני מופנה אליו קודם כל לגדול כי הוא מבין הקטן עדיין לא מודע לכלום אז רק אוכל לישון גרפס ולמיטה ישר...הם ישנים באותו חדר...וכשהקטן בוכה והגדול מתעורר מיזה..אני שמה לקטן מוצץ שירגע קצת ומרגיע את הגדול בליטופים עד שנרדם ואז נגשת לקטן...מזלי שרוב היום הוא בגן אז בערב יחס מופנה אליו כל הזמן במשחקים וכו' הקטן יושן רוב היום וזה ה + לבנתיים.