מסר חשוב למי שלפני לידה ראשונה שלום לכולן, במיוחד לאלו שבהריון לפני לידה ראשונה, אני חודשיים וחצי אחרי לידה כבר זמן מה רוצה לכתוב את הדברים הללו, להגיד את הדברים שלי לא אמרו ולכן שקעתי לדכאון לאחר לידה רק בגלל שהגעתי עם ציפיות לא ריאליות שהתנפצו לי בפרצוף. לאחר ששוחחתי עם נשים רבות הבנתי שהרבה חשו כמוני לאחר לידה לכן חשוב לדבר על הדברים: דבר ראשון וחשוב ביותר, הנקה יכולה להיות דבר *קשה מאוד*! מי שמגיעה עם ציפיות להניק צריכה לדעת שיתכנו קשיים חמורים מאוד בדרך, חוסר הצלחה בחיבור או כאבי תופת שאי אפשר לשאת. כמובן שלא אצל כולן אך רבות הנשים שעוברות דרך קשה מאוד בדרך להנקה. ולפעמים גם זה לא צולח בכלל ונכנעים לבקבוק. אצלי כשלה ההנקה והייתי בוכה ימים ולילות על כך שנכשלתי, היום אני בשאיבות קבועות והתינוק שלי מקבל חלב אם בדרכים אחרות :) אך אינני מניקה ולקח זמן לשחרר. חשוב להיות פתוחות ולהבין שהכל יכול לקרות, ותמ"ל זה לא רעל ותודה לאל שיש אותו! דבר נוסף שהרבה לא מדברות עליו והאמת שמאוד לא נעים לומר....... לפעמים תינוקות נולדים לא יפים, לא מדברת על הלידה עצמה שהתינוק יכול לצאת בשלל צבעים ועיוותים. אלא ממש בימים ואפילו חודש אחרי הלידה, הקטנצ'יק שלי נולד פוזל מאוד (רק מאוחר יותר הבנתי שזה נורמלי וחולף), עם כתמים על הפרצוף, שעיר מאוד נפוח כמו חזרזיר ובאופן כללי לא היה יפה בכלל בכלל, בכלל עד גיל חודש וחצי לפחות הוא נראה בעיניי לא יפה, הייתי בוכה ימים ולילות על הקושי להתחבר לתינוק כי הוא פשוט לא נראה יפה בעיניי, התנפץ לי כל החלום של "הילד המושלם" שהייתי בטוחה שיהיה לי, כי בעלי ואני יפים. התביישתי לשלוח תמונות לאנשים או שיבואו לבקר כי ראיתי את התגובות של האנשים. זה היה שברון לב עצום בשבילי, וכאן אני נכנסת לנושא אחר בפני עצמו.. לפעמים לוקח זמן להתחבר לילד!!! לא תמיד זה כמו בבייבי בום שמניחים עלייך את התינוק וזהו זו אהבה עצומה. לי אישית היה תהליך מאוד קשה ומורכב, הרגשתי שזה ילד זר לא הבנתי מה אני עושה איתו ואיך לטפל בו, לא היה לי חיבור אליו ולא הייתה את ההתאהבות הענקית הזאת שכולם מדברים עליה, הרגשתי כשלון ובכיתי יום ולילה. רציתי רק שיטפלו בו במקומי. לא הרגשתי אמא הייתי במערבולת הזויה בעקבות הלידה הקשה שחוויתי. לא התחברתי אליו בכלל. זה דברים קשים לומר אבל אם מישהי אחת תקרא את הדברים האלו וזה יעזור לה עשיתי את שלי. ו.. להתכונן לנהרות של דמעות ובכי אחרי הלידה. זה נורמלי וטבעי ובריא ואפילו חשוב. לבכות. לא להיבהל מהמערבולת הרגשית שנשאבים אליה, זה טבעי לחלוטין וזה עובר. היום אני חודשיים וחצי אחרי, הילד שלי התייפה והפנים שלו קיבלו את החמידות התינוקית הכי יפה בעולם!!! זה לקח זמן אבל התאהבתי ביצור הקטן הזה כמו שאי אפשר לתאר, אני מחוברת אליו בכל נימי נפשי אני יכולה לבכות רק להתסכל עליו! האהבה מתעצמת מיום ליום ובדיעבד כל הקשיים שווים את האהבה הענקית הזאת שלא ניתן לתאר. וזה בסדר אם לוקח לה זמן להגיע!!! בסוף הפרס שווה! מאחלת לכולן לידה בידיים מלאות וזה בסדר ולגיטימי לחוש כל דבר בדרך לאמהות! אתן ממש בסדר ובטוחה שתהיו אמהות מדהימןת!

כאבים אני בשבוע 40, וכבר יומיים יש לי כאבים חזקים במפסעות, בבטן התחתונה ובפות, ברמה שקשה לי ללכת. זה נורמלי?

שבוע 17 וקצת.. הריון ראשון שבוע 17 וקצת, אין לי עוד בטן שכל כך שמים לב אליה מה שכן בימים האחרונים מרגישה את שהבטן תפוסה כזו כמו שרירים שנתפסים, היה למשהי? וזה בסדר שעדיין לא רואים בטן כל כך גם בשבוע כזה?

מישהי יודעת אם החנויות בנמל תל אביב פתוחות ?

גבינת עיזים בהיריון?

בנות הילד שלי בגיל חודש שקל 4250 זב תקין?כי אמרו לי בטיפת חלב שהוא ירד באחוזון