ערב חג 😓 היינו אמורים ללכת לארוחת חג לאמא שלו (גם המשפחה שלי באה) . ושוב פעם הוא רב איתי על כל מילה שיוצאת לי מהפה. ניסינו להרדים את הבן שנתיים שעושה לנו בית ספר בזמן האחרון והוא פשוט וויתר והלך איתו לסלון לשחק בפלייסטישן שלו. כשהערתי לו הוא אמר שהילד לא רוצה לישון ואני לא צריכה להכריח אותו. אז התעצבנתי ואמרתי לו שאם הילד לא ישן צהריים אני לא הולכת לאמא שלו. כמובן ש 5 דקות אחרי הוא לקח אותו לחדר והילד נרדם... ואז הוא אומר לי טוב תלכי לישון את גם ככה לא באה לאמא שלי אני הולך לבד עם הילד . נמאס לי שאת מאיימת עליי. ועכשיו ממש לא בא לי ללכת. אין לי כוח כבר לריב איתו כל דבר קטן הוא לא מדבר איתי, כל מילה שניה שלי לא מתאים לו הטון דיבור שלי. חלאס כמה אני יכולה לוותר תמיד ולבקש סליחה. תמיד אני אשמה בהכל. בא לי להשאר בבית ולא לראות ולא לשמוע אף אחד. וכמו תמיד הוא הרס לי את החג כשהוא יודע שאני אוהבת ללכת לארוחות חג עם המשפחה.