שערות בבטן לא ידעתי שזה נושר אחרי הלידה והורתי עם סכין ועכשיו הבטן שלי נראת כמו שיח קוצני:((( לייזר בהריון אי אפשר לעשות שעווה כואב לי רצח לא רוצה לנסוות למישהי יש פתרוןן?

סקירה מאוחרת היום!!! התרגשות שיא לראות עוברית שלא תיראה כמו חוצנית((; אמן ואמן שהכל יעבור בשלום !!

קיום יחסים בשבועות מאוחרים יכולה להיות בעיה עם קיום יחסים בשבועות מתקדמים? 36 ומעלה - בגלל שאני לא יודעת אם יש פתיחה או מחיקה או משהו כזה.. מפחדת שאם יש ואני לא יודעת זה יכול להיות בעייתי... מה אומרות? תודה :)

בעלי תומך ועוזר וכל כך כיף לי לראות את זה ואנחנו שומרים נידה אז בכלל מרגישה אחרי ההריון כאילו שוב מתאהבת בו כמו בהתחלה.. חשבתי על מתנה על כל העזרה והתמיכה מה אןמרות ? חייבת לציין שלא קיבלתי ממנו איזשהו מתנת לידה

מיואשת ממש שבוע 38+2 אני ממש מתעדת כבר את המשברי חודש תשיעי שלי בפוסטים... וואו איך נתחיל.. אני אחרי שבת שלימה של צירים ממש כואבים אולי 5 פעמים הייתי בשירותים גם כן עם כאבי תופת.. אמא שלי היתה אצלנו בשבת והייתי בטוחה ממש ממש שזהו היום זה קורה ומיצאי שבת אנחנו נוסעים לללדת... אבל הצירים לא סדירים ואיך שיצאה השבת נהיו ממש בלתי מורגשים ומרגיש שאין על מה לנסוע.. אני מתחילה ממש להתייאש מההריון הזה.. הוא לא נגמר.. לא עברתי משהו דומה לזה וזה לא ילד ראשון בכלל.. הפעם ההמתנה לא קלה לי בכלל.. אני משתדלת להישאר עסוקה כל הזמן אבל אני בקושי הולכת ולשבת ולקום ממש קשה לי.. אני מיואשת ממש אבל ממש... אוי מתי כבר ייגמר..

כדורים ליבוש חלב והפסקת הנקה 1. מאז הלידה אני משלבת הנקה/חלב שאוב ותמ"ל. לאחרונה זה הפך לשילוב של תמ"ל וחלב שאוב (כלומר לא הנקה). אני אחסוך את ההסבר למה זה קשה לי, אבל זה קשה מאוד. בעיקר מנטאלית. ולאחרונה חטפתי גם פטריה בפטמות שמסרבת לעבור וזה כואב ועוד יותר מקשה עלי. בימים הטובים יוצא שחצי מסך החלב שהתינוקת מקבלת - הוא חלב שאוב. בימים הפחות טובים - שליש. שוקלת להפסיק להניק/לשאוב לחלוטין. יחד עם זאת, מרגישה רגשות אשם מטורפים. אני מאוד מאמינה שכל אחת צריכה לעשות את מה שטוב לה, ושעדיף אמא שמחה, אנרגתית ומתפקדת עם תמ"ל, מאשר אמא מתוסכלת עם הנקה. אז אני הכי מחזקת אמהות שמחליטות שזה לא בשבילן. לי עוד מאז ההריון היה ממש חשוב להניק. בעיקר בשביל הבריאות של הבת שלי. גם לקחתי יועצת הנקה. עברתי עם זה תהליך לא קל בכלל, ועד שזה הסתדר, הבנתי שמאוד קשה לי עם זה מנטאלית. קשה לי שאני מרגישה לפעמים שהגוף שלי לא שייך לי. קשה לי שאני מניקה ולא באמת מבינה אם היא אוכלת, או שאני עם ציצי בחוץ בגלל רפלקס המציצה שיש לתינוקת. אני מעדיפה לישון עוד חצי שעה או לשתות כוס קפה במקום לשאוב. וכאן הגיעו רגשות האשם. בניגוד לבנות שהחליטו שזה לא בשבילן מהתחלה, או בדרך נתקלו בקשיים, אני כמו חתיכת אגואיסטית, שוקלת להפסיק כי "זה מציק". מרגישה ממש חרא שאני חושבת על הנוחות שלי במקום להתמקד בבריאות התינוקת. במיוחד שאני ממשיכה את החל"ד שלי עדיין, כלומר זה לא החלטה שנובעת מלחץ לחזור לעבודה. אשמח לדיעות/חיזוקים/נזיפות שיעזרו לי לקבל החלטה. 2. בהמשך למה שכתבתי מעלה. אם אני לוקחת כדורים ליבוש חלב. זה פשוט מתייבש למחרת או שזה תהליך? מה אני צריכה לדעת בנושא? האם כדאי פשוט להפסיק לשאוב וזה יפסק לבד?