החשקיםםםםם יאמייי יאמייי

שומרות שבת איך אתן מספיקות להכין הכל עם הילד?? בעלי עובד בשישי, עוד רגע שבת והסירים עוד על הגז 😨 וגם לא הכנתע כל מה שתכננתי להכין

מלווה בבדיקה אפשר להכניס מלווה לבדיקה רגילה או שעדיין לא מאפשרים?

איך מתמודדים עם חרדה בהריון? יש ימים שאני מרגישה שאני פשוט מתחרפנת. כל הבדיקות שלי תקינות, ישבתי לשיחות עם כל הרופאים (האדיבים והסבלניים) שבדקו אותי בשקיפות בסקירות וכו׳ ואכלתי להם את הראש בשאלות על כל מה שרציתי לדעת. התייעצתי עם כל העולם ואחותו לגבי מי שפיר וההמלצות לכיוון הלא היו גורפות... נשברתי אחרי שראיתי כמה סרטונים של מהלך הבדיקה וכמעט התעלפתי (ואני לא אחת שמפחדת ממחטים וכאלה) ושם סגרתי עניין מבחינתי. מאז אותו יום אני מבלה כל לילה ב״מחקר״ של זיהוי תסמונת דאון ברחם, משווה את האולטרסאונד של הילד שלי עם אולטרסאונדים של ילדים חולים, משווה את תוצאות הבדיקות וכבר למדתי בדיוק מה אומרים כל הערכים ברמה שאני יכולה להגיד לכל אחת מכן מה הסטטיסטיקה שלה רק מהסתכלות על התוצאות האחרות! אני קמה כל בוקר בוכה ותשושה מהמחקרים הליליים, מגיעה לעבודה וממשיכה בלקרוא סטטיסטיקות וסיפורי זוועה וכל מיני טעויות בבדיקות ומה לא. אני לא מסוגלת לעשות מי שפיר פשוט לא מסוגלת, כבר 4 תורים שונים קבעתי וביטלתי כי כל יום הייתי צריכה ״רק עוד יום אחד להחליט״. בעלי שרואה אותי משתגעת כבר כמה שבועות שאל אותי אתמול ״האם בדיקת מי שפיר תרגיע אותך? אחרי זה תהיי שקטה? כי אני אעשה כל מה שצריך בשביל להרגיע אותך בשביל לעשות את הבדיקה - בתנאי שאחרי זה תהיי רגועה״ ולקח לי פחות מ3 שניות לענות לו ״לא, כי אז סביר להניח שאהיה בחרדה של לידה מוקדמת, אפסיק לזוז וללכת ואשאר במיטה מפחד. ברגעים שלא אהיה במיטה אהיה במרפאה ואבקש אולטרסאונד כל יומיים״ ואז הבנתי שאני פשוט סובלת מחרדה קשה. אני טיפוס חרדתי מאוד אבל זה תמיד היה נשלט, תמיד ידעתי איך להרגיע את עצמי ולהגיד לעצמי ״די תעברי הלאה״, אבל אני מרגישה שבגלל שההריון זה משהו שההתעסקות בו כ״כ גדולה (גם מבחינה אישית וגם מבחינת הסביבה) שאני כל הזמן נשאבת לחרדה בחזרה. השעות בהן אני שוכחת שאני בהריון הן הטובות ביותר. דיברתי עם אמא שלי על הנושא והיא אמרה לי משפט שרץ לי בראש כל היום ״מחשבה יוצרת מציאות - תמשיכי לחשוב דברים רעים ובסוף הם יקרו״ ואני מסכימה איתה אני פשוט לא יודעת איך לעצור את עצמי, אני מרגישה שיצר רע של חרדה השתלט עליי. אני רואה מלא בנות נהנות מההריון, מתעסקות בשטויות כמו צילומי הריון וכאלה ואני כאילו מגיבה להן בראש ״זה מה שחשוב עכשיו כשיש כל כך הרבה סכנות?!?!״ אשמח לכל עזרה, טיפ, רעיון איך להרגע וכמובן - אמפתיה והזדהות מי שיכולה להגיד לי שאני לא לבד בחרא הזה... נמאס לי שכל פעם כשבעלי מדבר על ילד נוסף בעתיד הקרוב אני אומרת לו ״אני חוזרת לגלולות ואתה גם שם קונדום כדי שזה לא יקרה יותר בחיים אני לא אעמוד בזה שוב״ הייתי רוצה לשמוח ולתכנן איתו עוד מלא ילדים... ☹️

היי בנות חייבת את העזרה שלכן אני על סף דמעות כבר😭 יש לי ילדה בת 4 חודשים וקצת אני מאוהבת בה אבל מאוד קשה לי מאז שהיא בת חודשיים בערך היא לא מוכנה לשחק במשטח / לשבת בטרמפולינה /לשחק באוניברסיטה אני מפזרת לה צעצועים שמה לה שירים והיא צורחתתת רוצה רק ידיים ושאעמוד איתה לא מוכנה אפילו שאשב אני לא מצליחה לעשות כלום בבית יש לי עוד 3 ילדים שצריכים אותי אני פשוט שבורה מכל הבחינות הגעתי למצב שאני רק מחכה שהיא תשן כשהיא ערה זה רק בכי אין לה זמן ערות בכיף ולבד בזמן שהיא ערה אני משתעבדת לה ! כשאני שרה לה ומשחקת איתה היא מפזרת חיוכים וגם צוחקת אבל ברגע שאני זזה ממנה זה צרחות כאילו מרביצים לה מכות רצח אני מרימה אותה והיא נרגעת אז אני לא בטוחה אם משהו כואב לה . קבעתי לה תור לרופא ליותר מאוחר היום אני כבר לא יודעת למי לפנות . אני חסרת עונים בטירוף ואני גם דואגת רוצה לדעת מה יש לילדה ! אף אחד אצלי חא היה ככה. היו משחקים לבד שעות במשטח היו מתים על טרמפולינה מישהי אוליי חוותה את זה ויכולה לשתף אם זה עבר ואיך הילד היום? מציינת גם שהיא עוד לא מתהפכת כי היא לא רוצה לשכב במשטח כמו שציינתי וגם לא מושיטה ידיים לחפצים והבנתי שהיא אמורה כבר להושיט בגיל הזה. בבקשה אם אתן נתקלות בפוסט הזה וחוויתן או חוות דבר דומה בבקשה תגיבו חייבת עצות ותמיכה . אני לא רואה את הסוף😫

במעקב הריון בסיכון , יושבת פה ומחכה לרופא בפעם השני השבוע!! מסביבי כולן הריוניות בשבוע 40+ ואני חושבת לעצמי , איך הגעתי למצב שאני בשבוע 34+3 כבר פעמים נמצאת בהריון בסיכון ואיך רחוק ממני הלידה! פשוט מעייף אותי, עוד לא חודש 9 ואני מרגישה כיאלו אני חודש 10