זה טבעי לגמרי.. ההורמונים והעייפות בעיקר בתחילת ההיריון אני גם, מאז שאני בהיריון (כבר אמצע חודש 6) אני לא סובלת אנשים! לא נפגשת עם חברים יותר (והייתי אחת שלפחות 3 פעמים בשבוע פוגשת חברים), אין לי כוח למשפחות (לא שלי ולא של בעלי- אבל הולכת בלית ברירה פה ושם חחחח). הפכתי א-סוציאלית וא-מינית.. מזל שהיריון זה לא לנצח ❤ אז את לא לבד יקירה, וסביר להניח שבשליש השני זה יעבור לך, וגם אם לא? אין דבר אנחנו חזקות ונתגבר על הכל! ובקשר לתינוק שבבית, תנסי למצוא כמה שיותר עזרה מהסביבה ♡ לדעתי אם תספרי לסובבים שאת בהיריון יהיה לך גם יותר קל לקבל אותה.. כל הלהסתיר הזה בטוח לא תורם.. אבל זו רק דעתי

אני לא יכולה לספר כי יש עניין של ברכה בדבר הסמוי מעין וגם בעלי לא רוצה שאני יספר לפני שלוש חודשים שאז עוברים את השליש הראשון

וכמו שכתבתי רק רציתי לפרוק כי מרגישה כבר חנוקה

עם כל הכבוד לברכה, ויש המון המון כבוד! אם יש פה פיקוח נפש של תינוק שאין לך כוח לטפל בו ב100% (ממה שאת משתפת), עדיף כן לספר למי שיכול לעזור.. ועם כל הכבוד לבעל, ויש מלא כבוד- הכל נופל בעיקר עליך אז ההחלטות הן בעיקר בידייך. ברכה - אבל לא בכל מחיר, וכל רב או רבנית יאמרו לך את זה וטוב שאת משתפת יקירה, רובנו חוות את זה. ומאוד מנחם לדעת שאת לא לבד ❤