סיפור הלידה שלי מצטערת על האורך.. הריון ראשון, מאתגר ומורכב. שלושה חודשים לאחר החתונה. דימומים בהתחלה, חששות, אנטי די וכו'. ביקורים תכופים, אולי מדי, אצל הרופאים. בשבוע 28 היו צירים מוקדמים ובהערכת משקל התהווה חשש לiugr עקב ירידה באחוזונים והרופא המליץ לשמירת הריון, מוניטור כל שבוע וביקורים תכופים יותר. המון חששות, תסכול ותקווה שיהיה בסדר. החלטתי לוותר על שמירת ההריון מאחר ולא היה בה צורך ממשי שאהיה בבית על מנת שהקטנה תהיה בסדר וגם לא רציתי להתחרפן בבית. המשכתי מעקבים והרבה פעמים המוניטור לא יצא תקין לכן הייתי מתאשפזת ליום- יומיים. מגיע שבוע 34, שוב צירים מוקדמים והוחלט לתת זריקה להבשלת ריאות מחשש ללידה מוקדמת. שוב פחד אבל מאמינה שיהיה בסדר. הגענו לסוף. שבוע 40, לא קורה כלום.. מציעים זירוז בבית חולים עקב ירידה בתנועות אני מסרבת ורק עושים טסט לראות אם העוברית מגיבה לפיטוצין. אבסורד הזריקה להבשלת ריאות. שבוע 40+4 לפנות בוקר, היום הגדול. קמה ברבע ל5 בבוקר לשירותים, יורד דם. חושבת שזה מהאשפוז של שלשום מהבדיקה הוגינלית אבל זה נראה דם טרי. מתקשרת לאחות שמפנה למיון ואני בכלל חושבת לוותר על זה כי בשמונה בבוקר יש לי מוניטור ובדיקת רופא לפני הזירוז המתוכנן לעוד שלושה ימים. פתאום בשעה 5 תוקפים אותי צירים אלוהים ישמור. מנותקת מהעולם הזה לא יכולה לזוז. מעירים את אמא שלי.. סוחבת בבית עד 6 ועפים לבית חולים. המיילדת בודקת פתיחה של 2.5. שואלת אם רוצה משכך כאבים ומעדיפה שלא אלא רק אם לא אוכל לסבול את הכאב לגמרי. השתמשתי במכשיר האיזי אנס שקצת עיצבן וקצת עזר. הולכת שעתיים ומתקלחת חוזרת פתיחה של 5.5! עוד פעם יוצאת לאיזה שעה לאכול וללכת, חוזרת פתיחה של כמעט 7. מאז נשארת בחדר הלידה ולא יוצאת. אחרי שעה מנפחת בלון (מקפיץ את הצירים! אבל כואב רצח) פתיחה של 8, אבל המים לא ירדו. כל הזמן הזה בעלי ואמא מנסים לשכנע אותי לקחת אפידורל ואני מסרבת. לקחתי גז צחוק שטיפה מסטל אבל לא עזר כל כך. כאב רצח אבל היה נסבל. מפה לשם האחות מציעה לבקוע את המים ומבטיחה שהלידה תתקדם מהר. תוך רבע שעה כבר פתיחה מלאה! וכאן באתי למות על ההחלטה לא לקחת אפידורל פשוט מתתי! שעתיים של פתיחה מלאה והראש של התינוקת תקוע ולא יוצא!! באו עוד 3 מיילדות ורופא ויושבים לי על הבטן ומה לא.. ואני צורחת את נשמתי!! בשעה טובה התינוקת נולדה ב14:46, במשקל 3.205 קילו של אהבה. אחרי שחשבתי שפרחה נשמתי.. הוציאו את השיליה ואז תפרים בדרגה 3 עמוקים רצח כל כולי קרועה! מרגישה את כל התפרים ממש הכל כי ההרדמה לא השפיעה ולא לקחתי אפידורל. אבל ברוך ה' כמעט שבוע אחרי יש עליות ומורדות אבל מודה לה' על הכל!! ניסי ניסים! שום לידה מוקדמת ושום עוברית קטנה.. ב"ה. הודו לה' כי טוב.

הריון ושלום בית מרגישה שמתחילות ההריון אין לי שלום בית!!!!!! איזה שלום?! מלחמה מתמשכת. ולא זה לא בגלל ההורמונים שלי. כל היום הוא רב איתי נתפס איתי על קטנות.... למה את לא ככה למה את לא ככה.. ומבטיחה לכן שאני אישה נורמטיבית!! אין לי כוחות יותר. אני מרגישה שהקרקע קורסת תחתינו. ניסינו לדבר עכשיו אנחנו לא מבינים אחד את השניה. יש לנו עוד בן בבית שחשוף לכל הריבים האלה

לישון או לא לישון מגיע אחהצ ואני פשוט גמורה מעייפות הבעיה שיש לי בחילות ןברגע שאני נשכבת לישון לאיזה שעה שעתיים אני קמה עם עוד יותר בחילות (רק בצהרים, לא בבקרים.. הזוי). תמיד יש לי את ההתלבטטת אם לישון או לא... מחזיקה את עצמי ערה. לא רוצה להרגיש רע אחכ אוף מה עושים שהשליש הראשון ככ ארוך! שבוע 6.1 😓

מביך משו שבוע 16 הפרשות לבנות ותחתון ממש רטוב (מחליפה 3 בערך ביום)עם ריח רע ממש חזק מזה אומר?

הי אשמח להרגעה! שבוע 10 ברוך השם! עד עכשיו הקאות בחילות חוסר תיפקוד והרגשה נוראית מאז שגיליתי על ההריון. והיום קמתי ואני מרגישה ממש בסדר! אתמול הייתי בבדיקה והכל היה תקין ועכשיו אני בלחץ מזה שאני מרגישה טוב 🥺🥺🥺🥺

היי אהובות, יש לי הזדמנות מעולה להשלים תואר, פעם בשבוע בשעות נוחות, הבעיה שהסמסטר מתחיל באוקטובר ואני אמורה ללדת ב1/11, יש אפשרות ללימוד מקוון אבל יש גם מטלות ועבודות, מצד אחד אני בחופשת לידה ויכולה ללמוד בלי הלחץ של העבודה במקביל, מצד שני פוחדת שזה יהיה על חשבון המנוחה והזמן עם הבייבי החדש. אשמח לשמוע עצות מניסיונכן