סיפור הלידה שלי ❤ חצי לחוץ, חצי מרגיע❤ אז לאחר כמעט חודש בעצם, ואחרי הברית, אני מתפנה לכתוב כאן את סיפור הלידה שלי, שהוא חצי מלחיץ וחצי מרגיע, מקווה שאצליח לתרום כאן לבנות ❤ ככה, מספר ימים לפני הלידה (שבוע 38.6) הלכתי לביקורת שגרתית בכללית, יש לנו מיון קהילתי בעצם שמאפשר התחברוץ למוניטור, ואני הרגשתי לחצים למטה ונורא חששתי שמשהו לא תקין. במהלך הבדיקה גילו שלחץ הדם שלי טיפה גבוה, וגם +1 בשתן, שזה אמנם לא גבוה או מחשיד, אך כיוון שלא רצו לקחת סיכון הפנו אותי לבהח עם חשד לרעלת הריון. קראתי לבעלי שיחזור הביתה ופנינו לבהח נהריה (בכוונה מציינת את שם בהח) לבדיקות. אני ובעלי באוםן כללי במהלך ההריון לא כל כך התרשמנו מבהח נהריה, לא מהצוות הרפואי (סטאזרים שלא יודעחם דבר וחצי דבר, בכל מקום זה כך אך שם התחושה היא שגם אלה המייעצים להם אינם יודעים דבר), ולא היינו מרוצים מהיחס באופן כללי. לכן לאחר שבערב המליצו על אישפוז ביקשתי להשתחרר (הלחץ דם ירד) ואמרתי לעצמי שלמחרת אגש שוב לכללית לביקורת. שוב חוזר חלילה, בכללית למחרת הלחץ דם שלי היה גבוה ושוב +1 בשתן. הפעם הרופאה לא לקחה סיכונים - שלחה אותי לבהח עם המלצה לזירוז. מכאן כבר ידעתי שאני הולכת ללדת, החששות מהלידה החלו לצוף, בלב כבד יצאתי מהמרפאה והתקשרתי שוב לבעלי שיבוא, הפעם בידיעה שהולכים ללדת. מכאן כבר נסענו לבהח כרמל בחיפה שאגב אני כל כך ממליצה עליו, פשוט מכל הלב. לכו. אל תתלבטו. צוות מדהים, בעל נסיון. הגענו לבהח כרמל והמתנו לבדיקת רופא. לאחר הבדיקה ושוב אישור לכך שהלחץ דם שלי גבוה ויש לי מעט חלבון בשתן - ההמלצה הייתה לבצע זירוז. הסבירו לי על שני תהליכים - בלון ופרופס. המליצו על בלון. לאחר התלבטות ארוכה, וסטודנטית מדהימה שהייתה שם ובעצם הסבירה לנו על שני התהליכים והרגיעה אותנו , החלטנו ללכת על בלון, בגלל שמדובר בזירוז מכאני שלא מערב תרופה. לקראת הערב הכניסו אותי לחדר טיפולים. הבלון הוא תהליך מחריד ומזעזע. כואב ברמות. מכניסים קטטר די כיווני עם בלון בשני הקצוות וממלאים במיים, כאשר המטרה היא לגרום לפתיחה של הצוואר. מפה לשם דברים לא התכו כמתוכנןב החל דימום כבד (במהלך ההריון סבלתי משליה נמוכה שלקראת הלידה עלתה למרחק של 2.58 סמ מפתח הצוואר) וזו כנראה הייתה הסיבה לדימום. לאחר מספר שעות בהם ראו שהדימום מתגבר, החליטו להןציא את הקטטר (הייתי איתי בערך 5 שעות). הקטטר גרם לפתיחה של 1. וכך יום למחרת ביליתי בבהח בלי לדעת מה לעשות. פרופס ממש הפחיד אותי לקחת, הייתה איתי מישהי בחדר שצרחה מכאבים בגלל הצירים שגרם לה הפרופס. בערב הגיעו אחות ורופאה (זה היה בלילה) והסבירו לי שאני נמצאת בסכנת חיים, כי לחץ הדם שלי יכול להרקיע שחקים. לא האמנתי, שזה יכול לקרות ברגע, ובכל מקרה ההמלצה שלהם הייתה לקחת פרופס בהקדם האפשרי. שישי בלילה, מוצאת את עצמי בוכה בבהח לבד, מתקשרת לבעלי שיגיע ולא יידעת מה לעשות. ביקשתי לחכות לבוקר והם נעתרו לבקשתי. בבוקר במהלך בדיקה שגרתית ביקשה הרופאה (התעקשה) למרות שבכלל לא הייתה אמורה - לבדוק לי פתיחה. משום מקום הפתיחה עמדה על 2.5 - 3 , ו כאן כבר נשלחתי לחדר הלידה לקבל פיטוצין. מזל !!! בנות בכל שלב ביקשתי להתייעת עם רופא בכיר, לא לקחתי החלטה של רופא מתמחה באף מקרה. תמיד תתעקשו להתייעץ עם רופא בכיר, גם אם זו החלטה שלו, הוא יודע להסביר את הדברים כמו שמתמחה לא יודע. בחדר הלידה חוברתי לפיטוצין, מכאן הפתיחה הלכה וגדלה בקצב ממש מהיר, ולאחר מסךר צירים בודדים - דרשתי את המרדימה של האפידורל (מרדימה מדהימה!!! אם אפשר לציין..חחחח..) (המשך הפוסט בתגובה)