רוצה לפרוק , לא קשור להריון . כלבים . **הוריי גרושים וכל אחד מהם בזוגיות חדשה עם ילד** כשהיייתי בת 9-10 אבא שלי הציל כלבת פיטבול מתקיפות ולכלבה הזו היו גורים .. את האמא הוא מסר למשפחה חמה ואנחנו בחרנו גורה קטנה .. היא הייתה קירחת עם מלא פצעים וקרציות רזה וחולה וכולם היו יפים ואני התעקשתי דווקא שאני רוצה אותה . בדיעבד , לא טעיתי ! בחרתי בחברה הכי טובה שלי לחיים ! קראנו לה באפי , הייתי מחכה לשישבת אצל אבא שלי כל השבוע כדי להיות איתה !! היא הייתה עצובה בדיוק כמוני כשלא היינו יחד ובשבת שלנו זה היה חלום וורוד .. כל העולם היה יכול לעלות בלהבות אבל היינו אני והיא . הייתי מדברת איתה על כמה קשה לי שהוריי היו רבים על הלבטים שלי ועל הכל ( גם אם זה מצחיק .. תמיד הרגשתי שהיא גלגול של נשמה טובה שבאה לעזור לי . הייתי רואה את זה בעיניים שלה ,היא הייתה בוכה איתי ומדברת איתי בדרך שלה !) . באפי גדלה וגם אני גדלתי עם הזמן וכבר לא הייתי צריכה לחכות שבועיים שלמים לראות אותה .. הייתי הולכת גם באמצע השבוע ! הייתי קטנה ולא מודעת להכל אבל אבא שלי לא חיסן אותה בגלל ההוצאות הכספיות ולא עיקר אותה .. יותר מיזה ,בחרנו לעשות לה גורים - בתור ילדה ההתלהבות הייתה בשמיים . באפי שלי הייתה אמא מושלמת ! יצאו לה 8 גורים את כולם מסרנו חוץ מאחד .. כולם יצאו גורים שחורים חומים והוא יצא אפור !! כן כן אפור ! והחלטנו שנשאיר אותו ... קראנו לו מונו , בשל היחודיות שלו . לאט לאט גם מונו גדל ולאישתו של אבא שלי נימאס היא רצתה לזרוק אותם ואני לא הסכמתי !! נלחמתי בשיניים ! הייתי הולכת כל יום ביומו אחרי בית ספר להוריד אותם וגם בערב למרות שזה היה יוצא ריבים עם אמא שלי כי כני לא בבית ואז אישתו מצאה תירוץ אחר , האוכל יקר - יצאתי לעבוד , קניתי את האוכל הכי יקר שיש מכספי האישי !!! ואז היא נכנסה להריון והחליטה שהיא לא רוצה 2 פיטבולים אלא היא רוצה פיקינז .. נשברתי , איך אפשר לזרוק אותם כדי להחליף את הנשמות שמלוות אותי ? לא חברות - לא משפחה , רק הם !!! השנים עברו ושכנעתי את אבא שלי להשאיר אותם למרות עקיצות יומיומיות .. אבא שלי עבר דירה כשהייתי בת 17 ובמהלך העברה הוא השאיר את הכחלבים בבית הקודם " עד שנעבור לגמרי ונסדר ונלך כל יום אליהם" לי זה היה נשמע הוגן , הרי עוד לא סידרו את הבית ולא קר להם ולא חסר להם אוכל אז עוד כמה ימים הם יבואו גם .. יופ אחד אני הולכת עם אישתו מהסופר לבית החדש ואז אמרתי לה בואי נעבור לבאפי ומונו התגעגעתי אלייהם והיא אמרה לי כאילו היא מספרת לי שאין לחם במאפייה " איזה באפי ואיזה מונו .. מסרנו אותם לצבא " אני בכיתי את נשמתי ולא דיברתי עם אבא שלי 4 חודשים בגלל זה !!! לא יודעת מה גרם לי לחזור איתו לקשר .. מאז חיפשתי אותם אבל לא יכולתי לחפש ברשתות החברתיות כי חא לבאפי ולא למונו היו רישיונות ואישןרים ולא חיסונים והשד יודע איפה הם .. היה לי ברור שהם לא בצבא כי כלבי פיטביל בוגרים לא יכולים להיכנס לשם בטח לא כשהבוגרת בינהם כבר די חולה עם גושים .. הזמן עבר והגעגועים לא פסקו ,לילות של בכי ושיחות עם החבר שלי שהיום אגב בעלי ואבא לילד שלנו .. יום הולדת 18 שלי החברה הכי טובה שלי מארגנת מסיבת הפתעה אצל אבא שלי שתיתי ,שתיתי המון .. מתוך שכרות צעקתי על אבא שלי מול כולם שהוא שקרן ושאני שונאת אותו שהוא מסר לי את הלב שלי בלי אפילו לתת לי להיפרד ובגללו הם ישנאו אותי כי יחשבו שנטשתי אותם !! הפצרתי בבעלי בעודי שיכורה שאם הוא אוהב אותי כמו שהוא טוען שילחם בשבילי למצוא אותם כמו שהוא נלחם שאהיה שלו והוא הבטיח לי ובכה ביחד איתי מול כולם !!!!