אמהות והריוניות, בבקשה תכנסו... אני לא אמא רעה, אני יודעת את זה באמת שאני עושה כל מה שאני יכולה כדי שלתינוק שלי יהיה טוב. אמרו לא להרדים על הבטן, אז בהתחלה לא הרדמתי על הבטן, ואז ראיתי שהוא לא ישן טוב אז החלטתי להרדים על הבטן כשאני מסתכלת עליו כמובן ("האחיות בטיפת חלב מגזימות" אמרו את זה פה הרבה פעמים) גם אמרו לא להרדם איתו, אז בהתחלה שמתי בלול, אבל הוא לא ישן שם טוב. אז ישנתי איתו, כמובן שנזהרתי מאוד, שמתי סביבי גדרות שלא יפול חלילה. ואז הבוקר עשיתי לו גרפס, והרשיתי לעצמי להזהר קצת פחות, נרדמתי... והוא נפל, והלב שלי קפץ, בכיתי ורציתי למות נס שהוא בכה, נס שנרגע וחייך אליי, ונס שהוא אכל טוב ונרדם כרגיל. ברור שהלכנו לרפואה לבדוק שהכל תקין, ואנחנו במעקב צמוד אבל אני כל כך כועסת על עצמי, לא כי אני אמא רעה, אני לא מוצאת הגיון בהאשמות עצמיות שלא מובילות לכלום. אני כועסת כי יכלתי להזהר יותר, כי לא הקשבתי למי שיש לו הרבה יותר ניסיון ממני. נכון שאני מרגישה את התינוק שלי מצויין ו"אף אחד לא יגיד לי מה טוב בשבילו" אבל חשבתי שאני יודעת מה טוב, וקרה לי מה שבחיים לא חשבתי שיקרה. התסריט הכי גרוע מבחינתי. אני ממש מבקשת, נכון שזה לא נעים כל ההערות של אנשים מסביב, אבל אולי הם עברו משהו שאנחנו לא, ויש להם בכל זאת מה לתרום לנו...