סיפור הלידה שלי... סיפור בהמשכים הגעתי לבית החולים ביום ראשון בלילה עם צירים. בדקו וראו שיש פתיחה 1.5 . הרופאה המדהימה הסכימה לעשות לי סטריפינג בשאיפה שזה יקדם אותי. בגלל שאני עם סימפי קשה אז החליטו להשאיר אותי במחלקה לאשפוז ולעשות לי זירוז יום למחרת. בשני קמתי בבוקר ואלוהים בא לקראתי. קמתי בלי כאבים. יצא לי הפקק הרירי בערך בחמש וחצי והתחילו צירים צפופים. הורידו אותי לחדר לידה ושם לא התפתח כלום. הרופאה בשה אותי והחלטנו שהיא תנסה לפקוע לי את המים. היא התחילה להתעסק לי שם, ובגלל כאבי תופת עצרתי אותה ואמרתי לה שאני לא יכולה לסבול את זה ושתעצור. שנייה אחרי זה הכניסה כח עזר עריסה לחדר לידה ובאותה השניה ירדו לי המים. אני התחלתי לבכות מאושר. ואז הוחלט לעשות לי פיטוצין (או בשמו העממי פיצוצים) אבל לפני כן כמובן אפידורל. המרדים הגיע יחסית מהר אבל כשהוא עשה את הזריקה הוא הכניס את המחט עמוק מדי, כך שהיה צורך להוציא ולהכניס שוב. ושוב. הוא הכניס אותה בפעם השלישית ובהצלחה והחיים הטובים התחילו. למרות שקיבלתי פיטוצין אחרי איזה שעה לא התקדם כלום ובעלי ואחותי כבר התחילו להשתעמם ולעשות שטויות. בשלב הזה כבר הייתי עייפה וביקשתי שהם ייצאו כדי שאוכל לישון קצת. אחרי איזה חצי שעת שינה ובשעה 17.30 גיליתי שמפתיחה של 3 ס"מ שהיתה שעה לפני הגעתי לפתיחה של 9 . עוד קצת צירים וקראתי למיילדת. התחלתי ללחוץ ובערך בלחיצה השלישית עם הדרכה מושלמת של המיילדת שלי הנסיכה שלי יצאה לעולם. אני שומרת נידה מבעלי, אז הסתכלנו אחד על השני ודיברנו במבטים. הוא חיזק אותי כל כך ןבשעה 18:41 הנסיכה באה אליי במשקל 3130 - הילדה שנולדה הכי גדולה מבין הבנות שלי. היא כל כך מושלמת ובאה לאחר לידה מושלמת שהייתי כל כך מחוברת לעצמי. אבל כאן זה לא נגמר....