תחילת הריון הרגשה של טעות אני בתחילת הריון, אין אפילו דופק, משהו כמו 6 שבועות ואפילו פחות לפי הערכת הרופא... שבוע הבא אני מתחילה לעבוד בעבודה חדשה והכל ביחד עושה לי סלט בבטן. בלי קשר לתחושת הבחילות שיש לי. אני מרגישה שבא לי לבכות, שעשיתי טעות ולא הייתי צריכה להיכנס להריון, אני לא מתרגשת בכלל, לפעמים בא לי להגיע לרופא ושיגיד שאין דופק.... לפני שהתחלנו לנסות הכי רציתי בעולם והתפללתי שזה יקרה מהר. והינה זה קרה מהר ועכשיו לא בא לי, לא מצליחה להבין למה אני מרגישה ככה. אני מרגישה שתקוע לי משהו בבטן שמציק לי בגוף.....לא חלמתי שארגיש ככה, ממש תחושה של תסכול, בעלי הכי מאושר בעולם ואני מפחדת לחשוף בפניו את ההרגשה הנוראית שלי. איך אפשר להתגבר על זה או אפילו להגיע לייעוץ נכוןזף? כי אני חסרת אנרגיות בצורה נוראית...
הריון ולידההריון ולידה
💬23 תגובות

תגובות (23)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי12 במרץ 2019 בשעה 13:46
קודם כל ולפני הכל הכי חשוב שתשתפי את בעלך בתחושות שלך. אל תעברי את זה לבד. בהריון הגוף עובר המון שינויים הורמונליים שגם משפיעים על מצב הרוח שלנו ואת גם עוברת דברים חדשים.. תביני את עצמך ושתפי את בעלך. יהיה בסדר :)
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי12 במרץ 2019 בשעה 13:49
את לגמרי לא לבד בזה. רבות מאיתנו הרגישו כמוך. זה ממש לא פשוט עם כל ההרגשה הנוראית של תחילת היריון, במיוחד להתחיל עבודה חדשה שבה היית רוצה להגיע רעננה ועם אנרגיות וזה בלתי אפשרי במצב הזה. תזכרי שזה זמני ותשימי לך את המטרה שהצבת לעצמך ולמה רצית להיות בהיריון. את תראי שבהמשך כל הרגשות הללו ישתנו להתרגשות ועוד שלל רגשות חיוביים. בהתחלה זה בהחלט קצת קשוח אך את לא לבד בזה תאמיני לי ⁦♥️⁩
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי12 במרץ 2019 בשעה 13:51
אני ממש מבינה אותך! הייתי בדיוק ככה בהריון הנוכחי... ולא הבנתי מה יש לי... כמובן שלא העזתי להגיד את זה בקול.. אבל זה התבטא בזה שלא רציתי לספר לאף אחד על ההריון, כי ככה אולי זה פחות אמיתי... ובעלי שם לב ישר, הוא ניסה להגיד לי, ולא הקשבתי... הוא דאג שיבואו להיות איתי, ושיקחו את הילדים שאוכל לנוח, וביקש מחברה טובה שלי שתבוא לדבר איתי, סתם שיהיה לי כיף.. לאט לאט עברה התחושה הזאת, ואז בסקירה (לא זוכרת איזה עשיתי....) אמרו לי שיש לי בת, ומאותו רגע הייתי באורות מההריון... (לא שלא הייתי מבסוטית אם היה לי בן, אבל זה עזר..) במקרה ממש הצטרפתי לקבוצה שבפועל תפקדה מבחינתי כקבוצת תמיכה... (זה היה משהו לא קשור, אבל דיברנו הרבה על הריון ולידה..) ממליצה לך ממש לחפש עזרה מקצועית, כי פשוט חבל לעבור את זה... היה לי רע ממש במשך 4-5 חודשים...
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי12 במרץ 2019 בשעה 14:10
באותו מצב , התחלתי לימודי תואר שני תחילת שנה , אני ובעלי החלטנו שזה הזמן לילד שני הגדולה בת 3 כבר מבקשת אח , ההריון הראשון היה זוועה בכל מצב אפשרי. ים הרבה חששות החלטתי שננסה אממה נקלטתי בנסיון הראשון התקף לב איך ייתכן כל כך מהר עוד לא הצלחתי להתרגל לרעיון הזיכרון מציף אותי ובא לי לבכות ואז הגיעו הבחילות העייפות שבועות ראשונים של סבל למה עשיתי את זה לעצמי, שמישהו ייקח את זה ממני פשוט סמרטוט לא יוצאת מהמיטה ימים שלמים מלבד להקיא . על הלימודים סמסטר שלם שחרשתי ובדיוק בתקופת מבחנים זה קרה בעודי מנסה לעמוד בקצב בקושי רב בנוסף לעבודה וילדה . בעלי באמת ניסה להרים אותי ולסייע ככל שאפשר מעודד שנקלטתי מהר ושזה יעבור אני עכשיו שבוע 12 התאוששתי הרבה יותר טוב . אז תיהיי חזקה ותעברי את זה ותתאהבי בעובר הקטן שלך לאט לאט זה תהליך ..

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך