הי,אומנם זה אנונימי אבל באלי לשתף ואולי תוכלו לעזור לי(קצת ארוך) אני כרגע בחודש תשיעי ואמורה בעזרת השם ללדת בקרוב. יצאתי מהבית בגיל יחסית מוקדם עם בן זוג וכרגע הוא בעלי(יצאנו מהבית בגלל קושי בשתי הבתים של ההורים שלנו) ובמהלך השנים האלה לחסוך כסף נהיה מורכב מכמה סיבות,ובעלי נכנס לחובות כל פעם ומצאנו את עצמנו כל פעם מתחילים מהתחלה את העניין החיסכון ותקועים ובאותו מקום. כרגע כל העניין החובות נקי. והחלטנו לעבור לגור אצל ההורים שלי לתקופה,אני יודעת שזה יהיה קשוח ומאתגר. החלטה באה בשביל שנוכל לחסוך ולקנות לנו דירה,כי שכירות אנחנו יכולים להסתדר אבל המטרה לקנות בית,אם אנחנו נשכיר ונרצה לחסוך ועכשיו גם תינוק בדרך מרגיש שהחלום רחוק. עשינו את המעבר ורק יום אחד עבר מוצאת את עצמי בוכה ולא ישנה. מרגישה שמאוד קשה לי המעבר חזרה לאחור אחרי כל התקופה ארוכה שעברנו,פתאום אין את הלבד והפרטיות והפחד איך זה ישפיע על הזוגיות ואם נצליח להשיג את המטרה שלנו ולצאת מהבית של ההורים מהר ולהתחיל הכל מחדש. מוצאת את עצמי אחרי יום אחד של מעבר דירה מחפשת דירה להשכרה. בנוסף מרגיש לי שאת כל התהליך של השנה ראשונה שנייה של התהליך גדילה של התינוק פתאום לא נרגיש אותו לבד. לא יודעת מה לקדם לפני את החלום לדירה משלנו בעוד שנתיים בערך או שיהיה קושי בחוץ של הוצאות של שכירות ילד ולנסות לחסוך שזה יקח יותר משתיים,אבל יש את החופש והפרטיות והזוגיות(למרות שעדין לא ניסינו לגור פה ביחד כי זה רק יום הראשון ולא יודעת איך זה ישפיע אלינו) אשמח לעזרה תמיכה מרגישה מאוד מתוסכלת. הראש שלי בכלל לא בלידה שמתקרב.