פוסט פריקה יש לימשפחה מהממת משפחה שתיתן הכל גם אם זה כרוך בכך שלא יהיה מה לאכול אבל שלנכדים לא יחסר!! אבא ואמא מקבלים פנסיה ואחותי הקתנה נכות אחותי הנוספת שחיה בבית עובדת קשה ומקבלת משכורת רעב של 4,000 בחודש.(כמובן שזה כסף למשפחה ועזרה בהוצאות הבית.) התינוקת שלי סת חודשיים ולאחי ילד בן 10 חודשים 2 נכדים ראשונים למשפחה. כל חודש חצי משכורת של אחותי הולכת על הנכדים ואבא ואמא כל כמה זמן שולחים כסף או מתנה לנכדים. בעלי התגרש ומגרושתו יש לו 5 ילדים שיהיו בריאים והקטנה שלנו היא מספר 6. בשבילי זאת ילדה ראשונה ואצלינו נהוג שבשבוע הראשון החמה עוזרת עם הנכד(מה שלא קרה אצלי) בנוסף כל תקופת המשכב לידה המשפחה דואגים לעזור בניקיונות הבית והכנת אוכל. הגיסות שלי באמת מקסימות אבל לכל אחת בית וילדים משלה. נתנו קצת עזרה ככל שיכלו וגם מתנות לילדה. עכשיו הגענו לנקודה שבגללה אני כותבת את הפוסט הזה! נתחיל בזה שמההתחלה התחתנו וחמתי וחמי לא רצו בחתונה הזאת. מיום שהקטנה נולדה לא ראיתי מהם כלום לא כסף לא מתנה, אפילו הדבר הכי סמלי בעולם. חזרתי הבייתה מבית חולים לבית של גיסתי כי היה אבל במשפחה אבל גם אחרי האבל אני הייתי צריכה להוריד את התינוקת אליהם והם לא טרחו אפילו לעלות לקומה השניה אלי! האם זה מוגזם מה שאני מבקשת?? מעט יחס?? אני יודעת שהם חיים מפנסיה וקצבת שארים של נכד שחי איתם אבל בואנה ההורים שלי גם הם חיים ככה וקיבלתי מהם עולם!! מרגישה ממש פגועה ולא אמרתי לבעלי כי גם ככה הקשר שלו עם אבא לא הכי טוב ולא רוצה שיריבו. לפעמים מרגישה שאני סוג ב' בבית הזה ולא מעריכים אותי בכלל , עוד מעיזים לדרוש ממני לרדת אליהם יום יום. זהו פרקתי!! תודה למי שקראה עד כאן😁