על חברות ובדידות אין לי מושג אם זה המקום המתאים לשפוך את הלב...אבל אנסה בכל זאת . אני בת 24. יש לי קטנצ'יק בן 10 חודשים ואני בהריון שני (חודש רביעי). יש לציין שמבין כל החברות שלי אני היחידה שהמצב הנוכחי- היחידה שחיה עם בן זוג בדירה משלהם, היחידה שנשואה וגם היחיד שאמא. מאז שילדתי אני מרגישה פשוט בודדה. נשארה לי אולי חברה אחת שבאמת השתדלה לשמור איתי על קשר כמו לפני כן , וגם זה הולך ונעלם. כל החברות שלי עסוקות בעבודה, לימודים ובבן הזוג- ובזמן הזה אני בבית עם תינוק די עסוקה בו. ורק בו. כשהן יוצאות ונפגשות, בפעמים שאני מוזמנת, לא מעט פעמים אני מוצאת את עצמי מוותרת בגלל השעה המאוחרת (אני בשעות האלה כבר גמורה וכמו זומבי) או כי המצב הכלכלי שלי שונה היום מפעם והיום לשבת לבירה או ללכת לאכול סושי מרגיש לי כמו מותרת ובא על חשבון הבית והמשפחה שלי. אני לא מאשימה, זה נראה לי נורא מובן שכל אחת מהן עסוקה בחייה ובעיסוקים שלה- בדיוק כמוני, ועדיין אני מוצאת את עצמי לא מעט מהזמן מרגישה פשוט ...לבד. מתגעגעת לחברה ולבילוי של בנות ולקצת תשומת לב של בנות שהיו קרובות אליי. כשאני מנסה לשתף בעל או אמא זה בעיקר מסתכם ב"תצאי ותחפשי מקומות שאימהות נפגשות עם ילדים וככה תכירי חברות חדשות"...אבל זה מרגיש לי נורא מורכב, לא יודעת אפילו למה. אני לא יודעת מה אני מצפה שתגידו אפילו... אולי סתם הזדהות יכולה לעזור. בכל מקרה תודה למי שקראה עד כאן, פשוט על ההקשבה.