משתמשת פורטי19 בפברואר 2019 בשעה 07:24
גישה מרגשת לאמהות שאנחנו..
אל תחזיקי אותי, אמרו לך.
שלא אתרגל.
אל תנענעי אותי, אמרו לך.
שלא תסבלי אחר כך.
תני לי להרדם בעצמי, אמרו לך.
שלא אהיה מפונק.
אני משחק בך, אמרו לך.
זה הכל מניפולציות.
אל תתני לי לאכול בלילה, אמרו לך.
כדי שלא אתעורר.
לבכות זה בריא, אמרו לך.
אבל..... למה?
היצור הזך והטהור הזה
שאת כרגע מביטה בו
הילד שלך- זה אני!
הייתי בתוכך 9 חודשים,
הקשבתי לדפיקות הלב שלך
קיבלתי הזנה באופן תמידי,
נרדמתי בנעימות ונוחות,
מכורבל, מחומם, עטוף.
מנוענע כמעט רוב היום.
זו הייתה המציאות שלי.
זה מה שהייתי רגיל אליו.
ויום אחד,
יצאתי ממך-
ופתאום!
אורות, קולות, ריחות, צלילים,
כח כבידה, קור, מערכת עיכול,
רעב, עייפות, מלבישים, מפשיטים,
מקלחים, מנקים, מורחים-
ואוו כמה דברים!!!!!!!
ודווקא לכל אלו - אני לא רגיל!
וזה קשה, לפעמים טראומתי.
ואני מחפש-
נחמה, חום, קרבה.
איפה את, אמא?
איפה דפיקות הלב שהרגיעו אותי
בכל שניה ביממה.
למה אני שוכב לבד, אמא?
אני לא רגיל כך לשכב על הגב,
אני רגיל להיות מכורבל ועטוף.
זה מוזר,
פתאום הידיים והרגליים קופצות לי-
מה זה? מה עושים עם זה?
ולמה הבטן כואבת לי, אמא?
זה רעב? קקי? סתם גזים?
ולמה זה לא עובר?
תחזיקי אותי אמא,
תרגיעי אותי.
אני זקוק לך.
תכרבלי, תנחמי. תהיי איתי.
יהיו פעמים שדווקא יהיה לי נעים לשכב במיטה
אז את יכולה להניח אותי אמא בזמנים האלו,
זה בסדר.
הבנתי מה עושים עם הידיים והרגליים, אמא.
אני יכול בעזרתם לומר לך
מה מפריע לי.
אם תצליחי להבין את מה שאני מסמן לך
תדעי בדיוק מה אני רוצה
ועד שאני אלמד לדבר,
זו תהיה הדרך שלנו לתקשר, אמא.
תצפי בי.. בלי הטלפון, והמחשב.
תצפי רק בי ותלמדי את השפה שלי-
ככה לשנינו יהיה יותר נעים.
אני לא צריך שתשאירי אותי במיטה לבד
כדי ללמוד איך לישון או מתי להרדם
אני צריך שתביני את השפה שלי
שפת הגוף שלי
וככה תתני לי מענה מדויק, אמא
ואני אהיה רגוע, ושלו
וכך גם את.
אני אוהב אותך, אמא
את מופלאה!
אל תרגישי רע כשלפעמים את לא בטוחה
ואני בוכה.
האמא הכי טובה בשבילי -
איך שאת, זה הכי טוב שיש.
תודה על כל מה שאת עושה עבורי
ובשבילי ❤
אמהות
💬5 תגובות
