יש לנו 2 ילדים, הקטן בן חצי שנה וכל הזמן אני מרגישה שה''מרמור'' שלי הוא הרבה פעמים על זה שבעלי לא עושה כמוני ולא חווה תסכול כמוני, הוא ממשיך לעבוד, הוא ממשיך להתנהל רגיל בעולם, אם יש משהו שהוא רוצה ללכת אליו אני תמיד אומרת לו שילך ברור ובגלל ההנקה הוא גם ממשיך לישון טוב ואני היחידה ש''נדפקת'', גם ישנה גרוע, גם כל דבר שבאלי לעשות זה סיפור שלם. אם זה משהו בערב אז עוד בסדר והוא שומר אבל לרוב דברים שאני רוצה לעשות זה דברים שהם בשעות שהילדין עוד ערים וזה מסובך כי הוא עובד מלא.. ואני כאילו מרגישה שהרבה פעמים אני בבאסה שנובעת מהחוסר שוויון הזה ומבאס אותי שאני מרגישה ככה ולא יודעת איך להרגיש אחרת, הוא כן משתדל לעשות דברין ולעזור אבל גם כרגע אני עדיין בחופשת לידה אז הגיוני שאני עושה יותר וגם בכללי כל הפאן של הלדעת ולארגן את הלוז, לחשוב על דברים לסדר תיקים אם הולכים למקומות, כל הפאן האדמיניסטרטיבי עליי ומחרפן אותי החוסר שוויון.. איך לעזאזל מפסיקים להתחרפן מזה??