יש כאן בנות שעשו ניתוח שרוול?(עזרההה) אני שבוע 13+6 לא נשבעתי כלכך על המשקל אבל אם אני לא טועה התחלתי את ההריון ב68/69 ועכשיו כבר 72 בערך מפחדת כלכך מההמשך!!! גם ככה לא הייתי הכי רזה אחרי הניתוח, השיא שלי היה 65 ואז נכנסתי להריון ראשון ועברתי גרידה בשבוע 10 ונכנסתי קצת לדיכאון ולא עבדתי ואכלתי ועלתי סביבות 5 קילו בערך ועכשיו העליה הזאת...ואני בטוחה שזה עוד כלום לעומת מה שיהיה... איך אתן התמודדתן עם זה? איך שמרתם? אני פשוט מתוסכלת ובעלי לא מבין אותי ושמח מכל קילו שעולה(לטענתו כמובן) אבל אני לא קונה את זה!!!!! אם אני יחזור להיות כמו פעם הוא פשוט יגעל ממני כמו שאני כבר מתחילה להיגעל מעצמי... ועוד דודה שלי החמודה אמרה לי מה קורה ריתך עם העליה במשקל ואמרתי לה שאני עכשיו סביבות 70(כשאני יודעת שאני 72) וישר אמרה לי תיזהרי תשמרי על עצמך את רוצה אני יראה לך תמונות שלך מפעם איך היית.. אני יודעת שהיא לטובתי אבל אוףף זה מזה לא עוזר😭😭😭😭
הריון ולידההריון ולידה
💬7 תגובות👍1 לייקים

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בינואר 2019 בשעה 11:19
קודם כל בעלך צודק כל קילו מבורך !! במיוחד כשעברת גרידה מאחלת לך להמשיך להשמין ושהעובר שלך ימשיך לגדול ולהתפתח בכל אופן את חייבת להבין שבהריון משמינים במינימום 10 קילו ויש כאלו שמגיעות ל25 קילו ולאחר מכן מורידות הכל , במקרה שלך בגלל שאת לחוצה מהמשקל ומהעבר ממליצה לך לפנות לדיאטנית דרך הקופה שתבנה לך תפריט עם כל הדברים שצריך לאכול בהריון שלא יחסר לך ויטמינים ובנוסף תהיי במעקב אחת לשבועיים אצל אחות ליווי הריון ששוקלת אותך ובודקת שאת עולה במשקל בצורה מתונה ותקינה . קחי בחשבון שהמסה של המשקל מגיעה החל מחודש שביעי כשהעובר גדל לכן כדאי לשמור בהתחלה לפחות אבל בגדר האפשרי חלילה לא להרעיב יש חשקים ומותר מידי פעם לסטות מהתפריט .
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בינואר 2019 בשעה 11:28
אוי אני שונאת את האנשים האלה מבחוץ שמביעים הערות ודעות כאלה בלי שמבקשים מהם !!!!! קודם כל בעלך אוהב אותך ואיתך לא בגלל השומן של פעם או הרזון של עכשיו אז תצאי מהמקום של הגלגל הזה, אתמלא חיייבת לאף אחד כלום -כי את תיפגעי מזה !! אני 4 שנים אחרי שרוול וירידה של 50 קילו כולל חיטוב כולל הרבה דברים שהפחד שלי היה להשמין קיצוני בהריון -וכולם סביבי גם אמרו את זה -שאני יהיה פרה בהריון חחח ההריון לא היה מתוכנן וכל ההתחלה עליתי במשקל ( הרבה נוזלים שלא ידעתי שזה נוזלים ונפח דם בעיקר ) עד חודש שביעי בערך המשקל היה מאוד מאוזן למרות שאכלתי כרגיל ולא שיניתי כלום או הורדתי מעצמי ולא ספורט ..עליתי סך 6 קילו עד סוף שמיני ירדתי קילו ואז עליתי 1.5 וסיימתי את שבוע 34 בערך עם 7.5 קילו ואז ההפתעה הייתה ב37 שהלכתי לאחות ליווי הריון וגיליתי שעליתי 12 קילו (סך הכל ) הייתי בשוק, בכיתי, הייתי דרמטית -הסביבה לא הבינה מה אני עוברת , וכולם אמרו שאני נראית מעולה אבל ההרגשה שלנו זה משהו שאי אפשר להסביר , פחד לא מוסבר -שהוא זה שהניע אותי להשלים עם המשקל ! להיות אני ולאכול מה שבא לי , רק להיות ערה לזה !! לא ׳לאכול בשביל שניים ׳ ובטח שלא להיכנס לדאון שלא עוזר לי כי אני יעלה את זה לכאן או לכאן ... אז אחרי החפירה הזאת אני חייבת להגיד לך , כל גוף הוא בפני עצמו ,תשמרי על עצמך , תיהי ערה למה את והעובר שלך רוצים , תרשי לעצמך , תשתי המון ,אנחנו נשים חזקות ונחזור לעצמנו לא הרבה אחרי !! אין ספק בכך !!
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בינואר 2019 בשעה 12:04
ווואאאווו.. לורן את ניראת מדהים ולכל הכבוד לך!!😘😁 אנונימית יקרה אומנם אני לא אחרי ניתוח אבל כל חיי סביב המשקל. אז כן אני בעודף משקל וחוטפת הערות מהמשפחה שדואגת. עליתי לפני ההריון במשקל מדיכאון של הפלה וגם כי רוב המחיה שלי במשך שנה הייתה כריכים וסלטים מהקפיטריה של המכללה. התחלתי הריון במשקל של 97 בשליש הראשון ירדתי 2 קילו ואחר כך עליתי כל ההריון 5.200 בחיים שלי אבל בחיים שלי לא הגעתי ל100 קילו בהריון הגעתי ל101 וכמה גרמים(לא זוכרת בדיוק) בקיצור מה שיכולה להגיד לך אם את חוששת תהיי במעקב עם דיאטנית. זה לא אומר שלא תוכלי לאכול חשקים אבל כמובן שהכל בבקרה. תשתי המון מים כי זה מה שהגוף צריך בהריון. אני חודש וחצי אחרי לידה ואני שוקלת 94 אני מאמינה שאם אמשיך לשמור ארד עוד! בהצלחה יקירה והכי חשוב לא לפחד מהמשקל את מגדלת אוצר קטן בתוכך!!😁 בבריאות וידיים מלאות!😍
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בינואר 2019 בשעה 12:35
יקירה, ממליצה לך ללכת לדיאטנית הריון. גם אני כמה שנים אחרי שרוול, אמנם העליתי במשקל לפני ההריון אבל בהריון המשקל הקצין. כן, קשה המחשבה ששוב אהיה בגודל הקודם, אבל אני מנסה לשמור כמה שיכולה ואחרי הלידה בע"ה לחזור לספורט ותזונה יותר מאוזנת. ותזכרי, בעלך אוהב אותך בזכות מי שאת.

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

סיפור הלידה שלי ושיעור קטן באמונה🙏🏻❤️ ארוך מאוד!! כל סוף ההריון שלי שזה בערך מחודש שביעי סבלתי מדלקות חוזרות בשתן שהתבטאו בחום גבוה ממש..לרוב לא הרגשתי שיש לי דלקת בשתן (ז״א זה לא היה מלווה בצריבה וכו) וככה הכל הסתבך... הייתי נוטלת זינט כמעט באופן קבוע ומרוב שהגוף כבר התרגל לאניביוטיקה היא כבר לא הייתה אפקטיבית. מתחילת שבוע 39 התחילו לי כאבים באגן בצד שמאל וזה היה לפעמים מלווה בצירים סדירים מאוד וחזקים. כל פעם שהלכתי למיון יולדות שיחררו אותי בטענה שאין לי פתיחה אז בתאכלס אין מה לעשות בכלל כל עוד אין פתיחה..ב25.12 אחרי שעברתי לילה ללא שינה מכאבים ברמה של צרחות קמתי בבוקר והלכנו למיון יולדות, שוב, שיחררו כי אין התקדמות ואין פתיחה. בערב שישי כבר העלתי חום של 39 מעלות והרגשתי שאני מאבדת את עצמי מכאבים כבר אבל התלבטתי מאוד אם לנסוע בגלל שאנחנו שומרי שבת וגם לא ניידים עם רכב שזה אומר שגם אחד ההורים שלי צריך לחלל שבת.. בסופו של דברהתקשרנו למוקד אחיות והם הפנו אותי למיון יולדות. הגעתי למיון יולדות לאחר כך הבדיקות האפשריות גילו שהדלקת בשתן הובילה כבר לדלקת בכליות והחליטו לאשפז אותי בהריון בסיכון עם אנטיביוטיקה דרך הוריד כל 6שעות ומשככי כאבים. לאחר שבת שלמה שבוע 39.6 שבה לא עצמתי עין מכאבים יום שבת התחילו לי צירים מאוד חזקים וסדירים שהובילו לפתיחה 1 רק בשעה 23:35 בלילה הייתה לי ירידת מים מקוניאליים סמיכים מאוד, באותו הרגע העלו אותי ישר לחדר לידה. ברגע שעליתי לחדר לידה לא הרגשתי צירים אלא רק את הכאבים מהדלקת בכליות והחום שרק המשיך. המיילדת חששה שהדלקת והמים המקוניאליים יפגעו בדרך כלשהי בעובר לכן הוחלט על זירוז. ביקשתי קודם כל לקבל אפידורל(באמת שזה לא כזה נורא כמו שכולן אומרות.צירים כואבים יותר!) לאחר האפידורל נתנו לי פיטוצין לזירוז.. במהלך הלידה האפידורל הפסיק את העבודה שלו וכל פעם הגיע מרדים לתת לי אפידורל ידנית בלי המכשיר שלוחצים עליו. בשעה 8:00 בבוקר התחילו לי כאבי צירים מטורפים ועוד פעם קראו למרדים שיתן עוד אפידורל רק שכבר הייתי בפתיחה מלאה והאפידורל לא אפקטיבי בכאבי לחיצות התחלתי ללחוץ בכל ציר, ללחוץ הכי חזק שאפשר ולנסות להתעלם מהכאב שמלווה בכך אחרי שעה וחצי של לחיצות החליטו לעשות לי לידת ואקום כי פשוט הגעתי לחדר לידה מותשת נפשית עם חום גבוה וכאבים ובלחיצות שלי לא היו מספיק חזקות. לאחר שחיברו את הואקום נתתי לחיצה אחת חזקה בכל כוח שעוד נותר בי והמלאכים הקטנה והטובה שלי יצאה אל אוויר עולם! באותו רגע הכל כולל הכל פשוט נשכח! זה לא מיתוס! רק שהלידה שלי לא נגמרה פה, צוואר הרחם נסגר על השיליה ולא הצליחו להוציא אותה לא משנה מה עשו. אחרי חצי שעה של ניסיונות להוציא את השיליה הוחלט לקחת אותי לחדר ניתוח ולהפריד את השיליה וליילד אותה. הגעתי לחדר ניתוח בהרדמה מלאה שבמהלכה איבדתי המון המון דם התעוררתי בהתאוששות כשיש מעלי 3 רופאים שלא מבינים למה הגוף שלי מגיב ככה (לא ידעו שאיבדתי ככ הרבה דם) לאחר בדיקת המוגלובין גילו שאיבדתי המון דם בלידה ובחדר ניתוח והתחילו לתת לי נוזלים ומנות דם. הכל היה מאוד טראומתי עבורי באותו רגע ולא הפסקתי לבכות הרגשתי שמנסים להלחם על החיים שלי ואני פשוט נמצאת בחוסר אונים,לבד בחדר התאוששות ולא יודעת מה קורה סביבי ומה קורה איתי בכלל! תוך כדי הדמעות שלא מפסיקות לרדת אני רק מנגנת לעצמי ״זה עוד שיעור באמונה,ככה בורא עולם החליט. תתעלי על עצמך״ במשך שבוע אישפוז עם מנות דם, אנטיביוטיקה, משככי כאבים ותפרים רק ניגנתי לעצמי שזה רק שיעור ובורא עולם לא היה מעמיד אותי במקום שהיה יודע שלא אצליח לעמוד בו. בסופו של דבר בהסתכלות לאחור הכל מתגמד ומצטמצם לאמונה אחת גדולה שהכל לטובה(!)וזאת ההתאוששות הכי טובה בעולם! אני מודה לבורא עולם על שהשאיר אותי בחיים ושלח לי שני מלאכים! הראשון-בעלי עטרת ראשי שבלעדיו לא הייתי מסוגלת לעבור אפילו לא מאום מההריון,הלידה וההחלמה! והמלאך השני-גאל-שרה שאחרי כל הסבל הביאה נחמה גאולה גדולה עבורי! ותודה לכן, שקראתם עד כה!
הריון ולידההריון ולידה
💬24 תגובות👍23 לייקים