את לא צריכה להרגיש אמא רעה ממש לא. אני בכלל לא מתכוונת להניק! תזכרי שמה שטוב לך טוב לה !! וזו לא קלישאה

כל כך מבינה אותך!! אני זוכרת בהתחלה כשהוא נולד, ועם התפרים וההנקה והחום הזה בהנקה והעייפות... הרגשתי שהילד שהבאתי פשוט לוקח ממני הכל שהייתי מתוסכלת בגללו. אם היה כואב לי בהנקה או עיפה גמורה ובוכה מההורמונים פשוט הייתי מוסרת אותו לבעלי ואומרת לו שאני לא מסוגלת ושהתינוק לוקח ממני הכל. כמה שהגשתי כמוך, פשוט רעה, ושאולי לילד הזה לא מגיע לו אותי. אבל בכל זאת, אהבתי אותו כל כך!! ואז, לאט לאט, הכל נרגע. וההורמונים עברו. והתחלתי למצוא את הזמן שלי לישון והבנתי שסך הכל היה לי משבר קטן של חוסר אונים עם משהו חדש. והיום אני הכי אוהבת אותו בעולם גם כשמעיר אותי בלילה ומחרבן על כולי ואני צריכה לקלח אותו ויודעת שלא אשן בקרוב... אז יקירה, זה בסדר, זה רגעי. את פשוט עוד בהתחלה וחווה לדעתי מה שהרבה חוות!! את אמא אלופה ותהיי גאה בעצמך!! תביני שכל החום הזה והחוסר סבלנות בהתחלה זה זמני. ואוטוטו זה הופך לשגרה מהנה. בבצלחה❤️

אין קשר בין איזה אמא את להנקה ואוי למי שתחשוב ככה....יש הרבה פתרונות למי שרוצה להמשיך להניק להתיעץ עם יועצת כל מני משחות וכו.וגם אם תרגישי צורך להפסיק ולתת תמל הכלבסדר העיקר שתהיי רגועהוהתינוק יהיה שבע

שכחתי לציין שכל זה גרם לי לתחושה שאני מפסיקה להניק כי למה אני צריכה את הסבל הזה..? אבל כמובן, שהכל עובר ובסוף אני מניקה. ושתדעי-שגם אם בסוף תבחרי לא להניק, זה בסדר גמור! את עדיין אמא שלו והוא יודע את זה!