סיפור הלידה שלי - מוקדש לקורין אז ביום שבת לפנות בוקר בתאריך 12.01.2019 (המשוער שלי) נכנסתי למיטה והלכתי לישון בשעה 1:30, בסביבות השעה 3 לפנות בוקר מרגישה מים חמים שמתחילים לצאת במהירות על הרגליים שלי רצתי לשירותים ישבתי וחיכיתי שתירגע הזרימה משם למקלחת (תוך כדי דפיקות לב ונשימות לנסות להירגע) יוצאת שמה פד גדול מתלבשת מכינה תיק עם מסמכים מגבת לאוטו תחתונים ופדים מעירה לראשונה את בעלי בצורה רגועה שאני כבר בדלת שנראה לי שיש לי דליפת מי שפיר (שקר) ושאקפוץ לבית החולים לבדוק את זה. הוא אומר לי סבבה תעדכני אותי וחזר לישון (לא רציתי שיתחילו טלפונים לסבתות ב4 בבוקר לשמור על הילד ולהוציא אותו מהמיטה בזמן שאין לי אף ציר וזה יכול לקחת שעות). בקיצור נכנסתי לאוטו בזמן שהמים ממשיכים לרדת והגעתי למיון השומר הכניס אותי עם האוטו עד לכניסה עליתי והייתי היחידה שם בדקו אותי ושאלו כמה כואב לי מ1 עד 10 אמרתי 3 למרות שממש לא היה כלום חוץ מכאב מחזור קל.. בבדיקה של הרופאה אמרה לי פתיחה 1.5 ובבדיקה היא לא שאלה או אמרה משהו אבל נראה לי שעשתה לי סטריפיניג. היא שאלה אותי אם אני רוצה ללכת ישר לקיסרי בגלל ההריון הראשון שהיה גם בקיסרי ולאחר התלבטות ארוכה אמרתי שאנסה ללדת רגיל כאן נכנסת לתמונה *קורין* מהפורום פה שהיה לנו פחות או יותר אותו סיפור לידה ראשונה שנגמרה בקיסרי והיא הצליחה ללדת רגיל וזה ממש נכנס לי לראש שאולי גם אני אצליח וששווה לנסות. העלו אותי למחלקת האם והעובר עד שמשהו יתחיל להתפתח מבחינת צירים ואחרי שנכנסתי לחדר שם 7 דק ומתחילים צירים כואבים אבל כואבים ברמה של בכי וצרחות שהעירו את כל המחלקה נכנסתי למקלחת והייתי שם עם מים רותחים על הגב התחתון ובטן במשך 50 דק וכשיצאתי התחלתי לצרוח שיורידו אותי לחדר לידה לקבל אפידורל האחיות שם לא שמו עליי ואמרו שאין מצב שתוך שעה מרגע המוניטור שלא הראה צירים כבר יש לי פתיחה ושאחכה עוד ושגם ככה אין חדר פנוי ללדת. התחלתי ממש לבכות והתקשרתי לבעלי שיבוא לעזור לי.