אל תשפטו אותי 😢 אני חברה כאן בפורטי מתחילת ההריון (עוד רגע חודש תשיעי) משויכת לסיכון גבוה על רקע מחלה גנטית אליה אני נשאית, המחלה חשוכת מרפא ואני נמצאת בסכנת חיים של מוות פתאומי החל מגיל 35. המחלה כבר גבתה קורבנות רבים במשפחתי, כולל את אמא שלי. בלילות האחרונים תוקפות אותי מחשבות על לידה שקטה חלילה (זה קרה לגיסתי ולחברה שלי) או שחלילה משהו יסתבך. ההריון שלי הוא אחרי טיפולי פוריות מזעזעים (!) במיוחד, בעיקר בגלל המחלה שלי שמסבכת הכל. אני לא מצליחה להירדם בלילה. אני מוצאת את עצמי מייחלת כל כך ללדת בשבוע 38 כי אני כל כך חוששת שדברים יסתבכו בדרך, שחלילה אחזור הביתה בידיים ריקות, זה יפרק אותי לגורמים! אני שוקלת לבקש ניתוח קיסרי יזום בשבוע 38, אני פשוט מפחדת שהמחלה שלי תתפרץ... אני נורא לחוצה, עצובה, בדיכאון, אני מתה שהילדה הזו תגיע ותכניס לי אושר לחיים, אני בן אדם עצוב ובודד. מודה... וכל כך בא לי להרגיש פעם אחת בחיים מהו אושר אמיתי 😢😢😢 אני מתפללת כמעט כל ערב לה' שהכל יהיה בסדר, אבל לא מצליחה לשאת את הלחץ הזה יותר. אלוהים!!!