סיפור הלידה שלי ( ארוך מאוד מזהירה מראש חח ) אז לאחרי 3וחצי שבועות סוף סוף כותבת לכם סיפור הלידה שלי : יום רבעי 19/12/18שבוע 41+2 מגיעה לאסותא אשדוד למעקב הריון עודף עם פתיחה 1 ס"מ ו50%מחיקה , מוניטור בדיקה הכל אותו דבר אין התקדמות (אין צירים אין ירידת מים רק צירונים פה ושם) , מציעים לי סטריפינג או עם אני רוצה להתחיל תהליך לידה כבר היום אז בלון זירוז ויאללה , בחרתי בסטריפינג . חוזרים הבייתה. אחרי כמה שעות צירונים כואבים כל חצי שעה ולא סדירים כל כך יום למחרת אותו דבר כל 20 דק ככה ויצא פקק רירי , לקראת הערב ביום חמישי זה מתגבר כל רבע שעה אבל עדיין לא צירים של לידה . אני ובעלי ישבנו עד מאוחר הלכנו לישון ב2 בלילה , 3וחצי אני מתעוררת מכאבים, מתחילה לתזמן ציר כל 5 דק הולכת לשירותים מרגישה טיפטופים קלים והציר בא כל 3-5 דק מעירה את בעלי "יאלה מאמי נוסעים לבית חולים" נכנסץ להתקלח התארגנו ויצאנו לדרך .... היעד בית חולים אסותא אשדוד מגעים למיון שוב מוניטור צירים כואבים למות! בדיקה פתיחה בקושי 2 ס"מ שוב סטריפינג קל שעצרתי באמצע את הרופא כי זה היה כואב ברמות אמר לי טוב לכי תלכי קצת מדרגות ותחזרי . אחרי שעה חוזרים ומחכים לרופא שיבדוק אותי בנתיים כל ציר כמו נצח מחכים מחכים נכסת לרופא בודק אותי 2 וחצי ס"מ אומר לי תחכי כרגע אין חדרי לידה פנויים ברגע שיתפנה חדר נכניס אותך , טוב מחכים במסדרון המיון, נשים מגיעות עוברות על פני ונכנסות לחדר לידה כמובן שאני מבינה שיש סדרי עדיפויות אבל יחס משהו, אני בוכה מכאבים מתמודדת עם צירים במסדרון מול כל העולם ומה שיש להם להגיד לי שאין חדר פנוי והדבר שיחידי שאני חושבת עליו באותו רגע כמה בא לי להיות בחדר בשקט שלי כדי להתמודד עם הצירים ואפידורל כמנ שיותר מהר. ממשיכים לחכות בנתיים כבר 11 בצהריים כשהגענו למיון לקראת 5 בבוקר בעלי כבר מתחיל לצרוח עליהם אני בוכה הוא לא מסוגל לראות אותי ככה , מה הם אומרים " יש אפשרות לתת חדר במחלקת הריון בסיכון שם יהיה לך מיטה ומקלחת " אמרתי מה אני צריכה את המיטה והמקלחת אני רוצה חדר ללדת בו מזתומרת עוד יותר עולה לנו הסעיף אני בוכה ואומרת לעצמי מה אני עושה אמרתי לבעלי תתקשר לברזילי עכשיו תשאל אותם עם יש להם חדר פנוי וכן היה להם אמרתי יאלה נוסעים מפה !!! פתיחה 3 ס"מ 60% מחיקה עם כל זה לוקחת את הסיכון לוקחת את המכתב שחרור מאסותא וטסה לברזלי מגיעה מוניטור ישר מקבלת חדר לידה חוקן עושה מקלחת וקוראים למרדימה היא אומרת לי בגלל שאת מלאה לא בטוח שאני יפגע מהפעם הראשונה אמרתי אוקיי אני איתך תעשי מה שצריך כי אני בלי אפידורל לא יודלת !! מפה לשם 6 דקירות בפעם השישית היא טוענת שהיא הצליחה משכיבים אותי דוחפים לי קטטר ואני אמורה להרגיש נימול ברגליים לא נימול ולא נעליים מרגישה הכל מזיזה רגליים , כמובן שמרגישה צירים תקועה על פתיחה 3 שעות , לא יכולה לקום לא יכולה להתומדד עם הכאבים בעמידה בגלל שיש לי " אפידורל" שלא עוזר בשיט עולה לי החום 38.7 , בנוסף לאנטיביוקה של הgbs עכשיו גם לחום , ומחילטים לתת לי זירוז כדי לקדם את הפתיחה , רואה את אלוהים מבקשת מתחננת משהו לשיכוך , מבאים לי טישטוש הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים הצלחתי אפילו להירדם קצת עובר הטישטוש הסיוט ממשיך מחוברת ל3000 דברים בא לי לקרוע מעצמי את הכל כולל החלוק החונק והמעצבן צורחת שאני רוצה לקום ולא נותנים לי בגלל שאני מחוברת לאפידורל המחורבן הזה , תנתקו אותי מהאפידורל אני צועקת להם ואז המיילדת אומרת לי אין בעיה אבל תוכלי לעמוד על הרגליים רק לאחר 4 שעות לפחות לאחר הניתוק מהאפידורל הלכתי על זה גם כ