אבודה אני חד הורית מתרומת זרע, עברתי המון בחיים, סבלתי המון ועבדתי קשה כל חיי אני בת 36 וחסכתי כסף כדי שיהיה לי מספיק בשביל לגדל את התינוקת לבדי. ילדתי לבד, ההורים שלי לא היו שם בשבילי, יצאתי מבית החולים לדירה שלי לבד ובמשך 40 יום לא יצאתי מהבית הייתי בטראומה מפוחדת ולא ידעתי אפילו איך לקלח את הילדה, חשבתי שזה בסדר, חברות הגיעו לעזור ולארח חברה ואני נלחמתי בעצמי לא להכנס לדיכאון. חגים לבד, שבתות לבד, פתאום כולם שכחו ממני, לפני זה כל הזמן היו מתקשרים לבקש טובות. השבוע התמוטטתי, סיפרתי לאמא שלי שקשה לי והיא התחילה לצרוח עלי שאני אתעשט שרציתי להביא ילד ושאני אתמודד. רק ביקשתי עזרה. אבא שלי ראה אותי בוכה והתחיל לתת לי מכות ואמר לי להתעשט ולקחת אחריות. לאורך כל חיי הורי הרביצו לי וכיום אני מנסה להתמודד עם התפרצויות זעם. חברה הגיע לבקר היום וראתה את הפתח שיש לי בראש והבית שלי מלוכלך והתחילה לחקור בהתחלה אמרתי לה שהייתי חולה ונפלתי והיא שאלה למה לא אמרתי לה כי אנחנו בקשר טוב... ובסוף נשברתי וסיפרתי לה על המכות. היא אמרה לי ללכת להתלונן אנחנו חברות 15 שנה והיא אמרה לי שגם ככה הם אף פעם לא היו לי להורים. יש לי שני אחים שלא מדברים איתי בגלל שאמרתי לא למשהו שביקשו כל אחד בנפרד והם גרים עד היום אצל ההורים שלי אפילו שהם נשואים אבא שלי בנה להם בתים על השטח שלו. עליהם אף פעם לא הרימו יד. החברה משכנעת אותי להגיש תלונה במשטרה אני בקושי מסוגלת לקום לטפל בתינוקת שלי והיא כל היום על הידיים שלי לעשות פיפי היא לא נותנת לי לא התקלחתי מיום חמישי אני ככ עייפה ולא נרדמת ממחשבות ודאגה. כבר סיימתי על אבא שלי שאלך למשטרה להגיש תלונה הוא אמר שהוא ידאג שיאשפזו אותי שאני דלוקה אין לי כוח יותר אין לי