חייבת לפרוק שלום נשים יקרות עזבתי את האתר הזה לפני שבעה חודשים! כשילדתי..... הייתי פה אתכן כל ההריון והיה לי כיף אתן מדהימות! עכשיו אני שבעה חודשים אחרי לידה.. עברתי לידה לא פשוטה.. היתה התערבות של ואקום בסוף.. היה לי דיכאון אחרי לידה והתינוק המדהים שלי החזיר רותי אותי לחיים, הוא היה האור שלי מהרגע שנולד ועזר לי להתאושש.. אחכ התפתחו לי חרדות קשות.. כשחזרתי לעבודה בתחילת החודש החרדות פחתו אך עדיין קיימות.. אני מרגישה שאני לא מצליחה לחזור לעצמי.. מהלידה הפכתי לבנאדם אחר.. הייתי בחורה מלאת שמחת חיים צוחקת כל הזדמנות ומצחיקה את כולם.. זה נעלם.. הפכתי לכבויה ושקטה.. עייפה כרונית בלי חשקים ובלי ריכוז.. אני מרגישה זומבית מהלכת .. רק הילד מחזיק אותי.. בעלי עובד קשה מאד וכמעט אנחנו לא מתראים.. הוא מגיע כשאני כבר שפוכה במיטה.. בעקבות ההארכה של החופ"ל המינוס בחשבון בנק שלי הלך ותפח אני כבר חורגת מהמסגרת ולא מאשרים לי בבנק הגדלה, ב"ה בעלי עובד קשה ומחזיק את הבית ואני מרגישה שלא תורמת כלום ולא עוזרת לו, אני כותבת לכן ויורדות לי דמעות, קשה לי מאוד עם המצב, מהלידה אני מוזנחת מאוד, לא מתאפרת, לובשת כל יום אותו בגד כי הכל קטן מהלידה או גדול מאוד כי התרחב בהריון..ואין עלי שקל עכשיו בשביל להוציא על בגדים.. קשה לי מאוד עם הכיסוי ראש ומתה להוריד אותו, פוחדת להוריד, קשה לי פשוט קשה , לא אוהבת את איך שאני נראית ומרגישה, מרגישה גם רע עם עצמי שמתלוננת בכלל ואומרת שקשה לי כי ה" נתן לי את המתנה הכי גדולה בחיים שלי-התינוק המושלם שלי שכשאני מביטה בו אני בוכה מהתרגשות! אז למה אני מתלוננת לעזאזל???!!!!! אופ אני מבולבלת עם עצמי סליחה על החפירה ותודה ענקית לכל מי שקראה עד פה המילים שלכן אולי יעזרו לי... מרגישה אבודה