סיפור לידה אז ככה, בטח כולם יודעים שכפתורי היתה במצב עכוז והיתה עקשנית להתהפך כמו תמיד אז קבעו לי תאריך לקיסרי אלקטיבי (39+4) ולפני הניתוח הייתי מגיעה כל שבוע למיון למוניטור וא.ס... בקיצור באתי לבית חולים יום לפני הניתוח ומאחר ולא התהפכה אשפזו אותי (בדיקות דם ומוניטור וכד׳...) למזלי נקבע לי להיות ראשונה בניתוח ב 8:30 בבוקר. צום מ12 בלילה (ללא אוכל ושתיה). הרדמה ספינאלית - לא כואב. צוות באמת מדהים ואדיב ומרגיע... השכיבו אותי על המיטה והתחלתי לשחק עם אצבעות הרגליים עד שכבר לא מרגישים כלום. קשרו לי ידיים (זה לא היה ניתוח ״ידידותי״), סגרו לי את הפרגוד.. גילחו אותי שוב... בקיצור לא היה לי אכפת כי שכבתי שם עם חלק תחתון פתוח לכל עובר ושב, יותר נמוך מזה אין כבר לאן לרדת... מפות לשד, הרגשתי את החתך הראשון (הרגיש כמו חתך של נייר), הרחתי את החתך השני ואז התחילו בעצם בהליך הוצאת כפתורי העקשנית! בגלל שהיא היתה עם הראש מתחת לחזה שלי הם היו צריכים ללחוץ אותה החוצה ולחצו לי על החזה ולמטה כל כך הרבה וחזק שלא יכלתי לנשום נורמלי כבר והבנתי למה בעצם קשרו לי ידיים! התחלתי להרגיש בחילה ומזל שאמרתי בזמן למרדים כי הוא הביא לי מהר תרופה לבחילות אז לא לכלכתי להם את חדר הניתוח (זה לא האנטומיה של גריי אגב). ואז הראו לי את כפתורי מעל הפרגוד אחרי שעשו השהיית חבל טבור, לקחו אותה לניגובים וכד׳, הביאו לי אותה חזרה לנשיקות ולקחו למלווה... ביקשתי מאחות בחדר לצלם וידאו ותמונות והיא נענתה בחיוב :) אחרי זה מרגישים ממש כמו גוש בשר.. מעבירים אותך ממיטה למיטה כי לא מרגישים רגליים, הופכים לצדדים, שמים טיטול! ושוכבים ככה 8 שעות עד שאפשר לקום! אחרי שעתיים העלו את התיק הרפואי שלי ושמו לי ליטר פיטוצין (חומר השטן)... צירי לידה ממש במשך שעתיים + עד שהחרא נגמר סוף סוף! אחרי 8 שעות הייתי צריכה לקום לעבור חדר! אלוהים שבשמים אמא שלי עוד לא שמעה קללות כאלה. זה כ-ו-א-ב!!!!!!!!! לא הלכתי הרבה היום אבל השארתי ״זירת רצח״ קטנה בשירותים 🤷‍♀️