בנות יקרות... זקוקה לעצות ולתמיכה שלכן קצת ארוך, סליחה. מחר נכנסת לשבוע 41. אתמול הייתי אצל הרופאה שלי, עשתה לי סטריפינג ואמרה שיש לי פתיחה של 1.5 עם מחיקה 70/80. בשישי שבת הייתי מאושפזת ורצו שאשאר לזירוז אבל לא הסכמתי וגם הרופאה שלי לא המליצה אבל אתמול שינתה את דעתה אחרי שבדקה אותי ואמרה שבגלל שאני נכנסת מחר לשבוע 41 אז כדאי כבר להגיע לבית חולים על מנת לקבל זירוז, כי גם ככה לא מיד מקבלים אותו וזה עלול להימשך יומיים, ולכן עדיף להתחיל עכשיו את התהליך ולא יותר מאוחר. היא תהיה מחר בבית החולים (היא מיילדת בהדסה עין כרם ורופאה להריון בסיכון גבוה) ואמרה לי להתקשר אליה כשאני מגיעה. אני מוצאת את עצמי עכשיו בסיטואציה שאני ממש מפחדת, אני כבר לא מבינה מה קורה סביבי מרוב כבדות וכאב... אני בחורה שמאובחנת וסובלת כבר 4 שנים ממחלה של כאבים בשרירים ובעצמות (פיברומיאלגיה) וכל כך מפחדת מהזירוזים, שמעתי שהם כואבים, יש לי סיוטים מכאב, אני מפחדת ממנו, מפחדת שלא אעמוד בזה, שיקרה משהו... תמיד מנסה לחשוב טוב וחיובי ולהאמין אבל כרגע ממש קשה לי לחשוב בהיגיון. אני מברכת ומודה כל יום על הבעל שיש לי ועל הברכה הזאת שגדלה לי בבטן אבל מוצאת אל עצמי מפעם לפעם מזילה דמעול ולא יודעת ממה, מקווה שזה מאושר אבל מרגיש כמו עצבות. הרגשות מעורבים! אני לא עצובה! ואם כן, איך אני מעזה בכלל?? אני כל כך מבולבלת... לא הצלחתי להבין עם עצמי אם יש לי סף כאב נמוך או סף כאב גבוה כי הגוף שלי מצוי בכאבים 24 שעות ביממה גם בלי קשר להריון. לא יודעת על איזה משמרת אפול, בשבילם אני רק עוד אחת שבאה ללדת... אני לא יודעת שום דבר על זירוזים ומי מחליט מה לתת ואיך... אני עושה לעצמי דמיון מודרך שאעמוד בזה והכל בסדר אבל בתוך תוכי אני דרוכה ושרויה בסטרס שאין לתאר. מתפללת לה׳ שהלילה תהיה התפתחות שתוביל אותנו ללידה רגילה אבל כבר לא תולה בזה תקוות. אשמח לכל עצה ותוכל לעודד אותי🙏🏼