סיפור לידה 😍 (+תיאורים קשים ) אז אצלי זה התחיל בארבע בבוקר בירידת מים, לא הייתי בטוחה אז עשיתי את השיטה שקראתי פה עליה מספר פעמים והשתעלתי ואכן יצא לי טיפות נוספות. נכנסתי להתקלח, התרגשנו ויצאנו מהבית. בחמש בבוקר הגענו לתל השומר, שם נרשמנו וחיכינו שיקראו לנו. בנתיים אני ממשיכה לטפטף אבל לא כואב כלום. בחמש וחצי מחברים אותי למוניטור. אין צירים כלום. בשעה שש מתחילים צירים כל חמש דקות. צירים כואבים מאוד. הגיעה האחות בדקה אותי, פתיחה 2. הזדעזעתי איך זה הגיוני שאני מרגישה כאובה כל כך ואני רק בפתיחה 2. הצירים המשיכו להתחזק והזמן בניהם הלך והתקצר. וכך גם היכולת שלי להכיל את זה. בכי. צרחות. שיחררתי את עצמי מהמוניטור כי לא יכולתי לשכב יותר. בן זוגי המדהים נוכח לצידי, מחבק, מכיל, הכל. הצירים ממשיכים להיות חזקים ואני מתהלכת במסדרון בבכי. בשלב מסוים קוראים לי לחדר לידה. נכנסת לחדר לידה ושם לא מסוגלת לזוז יותר. הצירים כל שנייה בערך. אין הפסקות. מרגישה שצריך לצאת ממני משהו. הולכת למקלחת. ולא נעים אבל שם פשוט מחרבנת את חיי. הכל יוצא לכל כיוון. והבן זוג שלי מסתכל עלי ולא יודע מה לעשות. אני כולי קקי. אבל ממש. ובוכה. וצורחת. וכואב לי. ולא יודעת מה לעשות עם הכאב הזה. עשיתי לעצמי גם חוקן תוך כדי הכאבים. באמת זה כאב לא מהעולם הזה. עד שקרעתי על ארבע במקלחת וצרחתי שאני מרגישה שעוד משהו יוצא ממני. בשלב הזה נכנסה המיילדת. היא ובן זוגי לקחו אותי אותי למיטה. בודקת אותי. פתיחה 10. קדימה לידה. כמה לחיצות. והקטנה בחוץ. אני מתרגשת. בוכה. בהיסטריה. בן זוגי בוכה. הקטנה בוכה. מרגש מרגש. לידה ראשונה אף אחד לא ציפה שתהיה כל כך מהירה. אני לא ציפיתי לכאב. ללא אפידורל. ללא טשטוש. ללא עירוי. ממש טבעי. לא בכוונה. כך יצא. חייבת לציין שהכאב פשוט נמחק לי מהזיכרון. אני זוכרת שכאב. אבל עכשיו מתחברת יותר למשפט שקראתי לא פעם אחת, כשהיא יוצאת אז הכל מתגמד. והאהבה לוקחת את כל הכאב. וזה בהחלט שווה את זה. ❤️