אני משתגעת.. יש לי דיכאון אחרי לידה אני מטופלת בשיחות ובנתיים לא כלכך עוזר.. אני כלכך כעוסה וגם מרגישה שכל מה שבעלי רוצה לעשות זה לברוח מהבית תמיד צריך לקנות משהו, חסר משהו יש רץ לאוטו... גם כשיש לו יום חופש לעזור.. אני מרגישה כלכך לבד אין לי פה חברות או משפחה... מה עושים עם כל הכעס ועם ההרגשה שגם אם ארצה לצאת לא אוכל כי בעלי או בעבודה או לא מעוניין להיות עם הקטן הרבה זמן או איתי אני כבר לא יודעת... מתי יעבור כל הדבר הזה? איך אצליח להישאר בבית עד גיל חצי שנה? לא טוב לי אני אוהבת את הקטן אבל מרגישה תקועה אתו כל הזמן כשכולם ממשיכים בחיים שלהם.. מרגישה שמאז שהוא נולד הכל נהרס.. הנפש שלי, הגוף, הנישואים... בבקשה אל תשפטו אותי אני מרגישה רע עם זה אבל לא שולטת בזה אני צריכה חופפפשששש אני כבר שלושה חודשים פלוס מטפלת בילד כמעט לבד מהבוקר והלילה לבד בנוסף לכל מטלות הבית.. לא באלי ללאא באליייייייייי...