פשוט להוריד ״מהאגו״ ולדבר .. תגידי שאת מצטערת .. כמו שרשמת פה , שכל הלחץ הזה -ההורמונים ושזה עוד רגע קורה הכל משפיע .. הפתרון הוא לדבר ולהקשיב אחד לשניה ...

בהצלחה מאמי

כרגע, אני יותר כועסת ממצטערת... כועסת שאפילו רגע לפני לידה אני לא יכולה להתפרק, ולדעת שאוהבים אותי. לא סומכת עליו לתמוך בי בלידה. כי מרגישה שלא אוכל להיות חופשיה לשחרר הכל בלי לפחד עליו. כועסת שבמקום לחבק אותי ולעזור לי כשאני מתפרקת, צועקת ומאבדת את זה, הוא ננעל ועסוק רק בעצמו. כועסת שהוא לא מבין מה עובר עלי. וברגע כזה קריטי משאיר אותי לבד. מפחדת שאחרי הלידה זה יהיה פי 10 יותר קשה. כשצריך להתמודד עם כל הקושי הפיזי והנפשי. והוא במקום לראות בכעס שלי ובצעקות אור אדום, נקודת אזהרה, מצב חירום לבוא לתמוך, רק נכנס איתי לריב, ובהרגשה הנפשית דוחף אותי עוד יותר לעבר התיהום. ואין אף אחד באמת להיעזר בו ולהישען עליו ברגעים הכי קריטיים

קודם כל אין רע בלהתפרק ולשחרר זה יעזור מאמי. אל תחשבי על הדברים האלה , תסלקי את המחשבות האלה זה לא יוביל לשום מקום. פשוט לתת לעצמך קצת להרגע .. תעשי מקלחת טובה תנוחי קצת תחשבי על דברים טובים וחיוביים וכשהוא יחזור מהעבודה פשוט לדבר , להסביר לו בצורה יפה בלי צעקות , האשמות את מה שאת מרגישה .. קשה להם להכיל את כל זה .. אפשר לנסות להסביר מה עובר עלינו אבל לא תמיד הם יבינו עד הסוף . ולהסביר כמה זה חשוב לך שהוא יהיה איתך עם הרגליים על הקרקע .. יכול להיות שהוא מרגיש בדיוק כמוך .. זה לא קל להם במיוחד הסוף .. הכל כבר נהיה פקעת עצבים.