בנות שכבר ילדו- דחוף יש לי צירים חדים כל 5 דק, ולחץ מטורף בטוסיק כאילו יש לי שירותים וגם כאב בגב תחתון, בנוסף לזה יש גם דימום אני דיי סובלת וקשה לי ללכת יותר מדי אני מתכוונת להעיר את בעלי שנלך לביהח. מי מכן שכבר חוותה זו התחלה של לידה?
הריון ולידההריון ולידה
💬10 תגובות

תגובות (10)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בדצמבר 2018 בשעה 00:02
דימום מחייב בדיקה ... ובכל אופן נשמע כמו התחלת לידה תתארגני תסעי בהצלחה בידיים מלאות
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בדצמבר 2018 בשעה 06:20
נשמע כך...לידה קלה ומהירה😍
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בדצמבר 2018 בשעה 06:28
בוקר.... מקווה שאת כבר מחזיקה את האוצר תעדכני....
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בדצמבר 2018 בשעה 07:16
כן, נשמע שזאת ההתחלה ! בהצלחה !!!

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

איזה אמא את? (♡) את תהיי אמא טובה? כמה פעמיים שמעתי את המשפט הזה! הלוואי שהסטטיסטיקה הייתה עומדת מאחוריו. פעם אמא סיפרה לי על הישרדות, מכות ואבא. בכל פעם שאלתי על תינוקת שמאז מנסים לתקן לה "חיוך שנשבר" אבל בלי ספק -אמא יש רק 1. אבא הוא מלא פעמיים, הוא מתעלם, הוא פוגע, הוא לא ממש כאן. אני מלטפת את הבטן ומי שמסתכל לי בעיניים קרוב מדיי לגלות- שאני פוחדת והם אומרים "טבעי", אני שואלת "איזה אמא אני אהיה?" ובבטן יש רגע של נחמה התינוקת לוחשת לי קרוב ללב שהיא מבטיחה "לקבל אותי... לאהוב אותי... באמת." אני נושמת, שמה יד על הבטן כאילו אנחנו כורתות בנינו ברית. באוזניים אני שומעת את אמא חוזרת ואומרת " אמא יכולה לגדל עשרה ילדים ועשרה ילדים לא יכולים לגדל אמא" היא שיקרה אותי. אף פעם לא הייתי ילדה תמיד הייתי אמא. תוך מחשבות שמסתבכות אני יושבת בשמש, פעם בוכה ופעם צוחקת. לפתע השכנה מגיעה משום מקום היא אומרת "איזה חודש?" אני חושבת בלב שהשאלה אמורה להיות: כמה חודשים? ועונה לה "שמיני". "אל תדאגי את תהיי אמא טובה" היא מוסיפה ומתמלאת סיפוק "ככה גם אני הייתי אבל זה שטויות.." היא מחייכת. אני מחייכת והולכת הביתה שם מותר לי לבכות. עברו רק כמה חודשים אחרי לידה ואני מחכה שהיא תקרא לי "אמא", ואז אני אדע שבכל העולם יש אמא ובשבילה אני אהיה אמא מספיק טובה. בנות אין הדברים מופנים אליכן או חלילה בכוונה לפגוע! רוח הדברים כיצירה. מוזמנות להגיב :)
הריון ולידההריון ולידה
💬4 תגובות
שאלה על זוגיות ודת..אשמח לעצות.. אני כמעט שלושה שבועות אחרי לידה..בעלי תומך ואוהב ומכבד ועוזר והיחסים שלנו מעולים.. העניין הוא שאנחנו שומרים נידה, לא יצאנו לנו לשמור ככ לפני ההריון כי זה היה יחסית מהר אחרי החתונה כמה פעמים בודדות וזהו..עכשיו הוא היה איתי בלידה (אומרים שאסור אבל זה היה בחירה שלנו ואכן הלידה הייתה כיפית איתו) זה שלנו ורצינו להיות בזה ביחד.. אבל מי שמבינה..אחרי הלידה זה פשוט נידה לגמרי..ופה מתחיל המשבר שלי, הבכי הלילי והיומיומי..אני מבינה את האיסור ויש בזה הרבה הגיון, שבעל לא ירצה לבוא על אשתו בזמן שהיא כאןבה ומדממת וכו וכו וצריכה זמן לעצמה ולגוף ועוד ועוד. אבל....זה פשוט עינוי נפשי שאני לא יכולה לחבק אותו או לקבל חיבוק. חיבוק תמיכה... אני חןשבת על זה ואף אחד לא חיבק אותי בתקופת הלידה..ההורים שלי עוזרים האחים שלי כולם ויש חיבוקים של מזל טןב צחוקים ושמחה ..אבל חיבוק תמיכה של עצבות אין...לפעמים טני מאכילה את הילד ובוכה שאני לא מטפלת בו טןב או שיש גזים ואני מתייסרת איתו ביחד..אז בעלי כן קפ ומציע עזרה והכל ומטפל בו אבל פשוט אי אפשר לגעת...וזה מעציב אותי יותר..החבר הכי טןב שלי האדם שאני הכי מחןברת אליו -לא יכול לנחם אותי בגלל איסורים שיש בנישואים...אנחנו מדברים המוןן והןא מודע למצב ולהתקפי הבכי שלי (שאני יןדעת שהם נורמלי בשבועיים האלה של אחרי לידה וזה הורמנאלי והכל טוב וכי יש ילד חדש..) אבל הוא פשוט לא יכול לנחם אותי בחום גוף שלו..שוב אנחנו מדברים המון והןא גם לא יודע מה לעשות ..אני ממש רואה איך הוא אובד עצות וגם אני.. אשמח לעצות שלכן איך עברתן את התקופה הזו עד למקווה..בכלל אם יש פה בנות שנפלו קצת בחיבוק אבל המשיכו לשמור את הנידה... (אני עדיין קצת מדממת ולא יודעת בכלל מתי לעשות הפסק)תודה בנות!!
דתיות ונהנותדתיות ונהנות
💬9 תגובות👍1 לייקים