סיפור הלידה שלי קצת ארוך אהל חייבת לפרוק ולספר.. היריון ראשון, הגעתי ליום המשוער כשאני לא מרגישה צירים, יום לפני המשוער היה לנו אורחים ניקיתי אחרי שהלכו וסידרתי, בעלי נכנס לישון אני לא ידעתי משום מה ב2 לפנות בוקר אני מרגישה סוג של דחיפה בבטן ומתחילה אצלי ירידת מים מלאה, אנחנו נוסעים לבית חולים ובדרך כבר יש צירים, מגיעה לשם עם פתיחה 2.5 ומחיקה 80%,משאירים אותי במחלקה לסיכון גבוה עד שיתחזקו הצירים ויתפנה חדר לידה (זה סיוט שם) ב9 בבוקר מכניסים אותי לחדר הלידה לאחר שדרשתי אפידורל הייתי עם פתיחה 4 ומחיקה מלאה, לאחר האפידורל נותנים לי פיטוצין (זירוז) ואז מתחיל עם כל ציר האטות בדופק אצל התינוקת, מותחים אותייי עד בערך שעה 5 כשההאטות נהיות יותר משמעותיות ויש חשש לתינוקת, הצוות הרופאי מכניס לי מים, מנסים עוד לדחוף מגיעה לפתיחה מלאה, הראש של התינוקת גבוה והאטות הדופק אורכות יותר זמן 😣😣 אז מחליטים על ביצוע ניתוח חירום, שניה לפני כניסה לניתוח אני מבינה שבעלי לא יהיה איתי ושהניתוח בהרדמה מלאה, הרגשתי שקועה ממש לא הייתה לי אפשרות למחות מהמחשבות שכל שניה קריטית עבור התינוקת.. קמה יום אחרי, מנסים להרגיע אותי שהתינוקת בסדר וכו', מפציצים אותי באנטיביוטיקה ומשככי כאבים.. קמה בקושי לאחר קמה שעות ולוקחת את הילדה בפעם הראשונה בידיים שלי ובוכה את הנשמה.. מרגישה שלקחו לי את הרגע שחלמתי עליו במשך 9 חודשים, הרגע הזה שהיא יוצאת ושמים אותה עלייך עור אל עור, ושומעת אותה בוכה לראשונה... אני עדיין לא התאוששתי מזה, ברוך ה' התינוקת מרגישה טוב אך עדיין כואב לי כ"כ ומרגישה פספוססס ענקק..