דיכאון אחרי לידה אני שוקעת. אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר. הגדולה עושה לי את המוות ואני לא יודעת איך להתמודד, כל יום זה צרחות ועונשים. לבעל לא אכפת מכלום חוץ מהלימודים שלו והוא מוכן לריב ולדרוס רק כדי להצטיין. ניסיתי להגיד לו שאני בדיכאון שלפעמים רק בא לי חיבוק אבל הוא "שוכח" ולא מבין. עכשיו גם יש לי בעיה למטה, בלוטה שהתנפחה וכואבת בטרוף, אני מעדיפה לעבור שוב לידה ולא לחוות את זה.. ואתמול ישבתי עם התינוק שלא נרדם עד 2 בלילה רק כדי לתת לבעלי ללמוד שלא יכעס כי אני סופרמן, אני מסוגלת לעמוד איתו שעה על הידיים אפילו שאני מרגישה שאני הולכת למות וקודחת מחום ובסוף כשהתפרקתי וביקשתי עזרה הוא התעצבן וצעק עלי. מחר הוא לומד כל היום ואני מפחדת לקחת את התינוק לקופת חולים אז אני לא אראה רופא ואמשיך לסבול כמו כלבה. לא עמדתי בכל זה היום, נתתי אגרוף בקיר מרוב עצבים וצרחתי שאני שונאת את הבית הזה וכל מה שרציתי בלב שהוא יבין כמה קשה לי וייחבק ובמקום זה הוא התחיל לצעוק עלי שאני אתן לו את התינוק ואעוף מהבית אם כל כך רע לי ולחקות את הבכי שלי. הייתי כל כך מאושרת.... לעולם לא חשבתי שאגיע ליום שאני אגיד בפה מלא שבא לי למות. לא בא לי יותר. אני כל כך עייפה ובודדה, כל כך רע לי. כל יום הוא גהנום של עייפות ובדידות. עברנו לעיר אחרת שיהיה קרוב ללימודים שלו והמשפחה שלי רחוקה ואף פעם לא היו לי חברים כי אני ביישנית, בחיים לא הרגשתי כל כך לבד מאז שסבתא שלי נפטרה.