סיפור לידה שלי. טוב אז ככה. מי שעברה יודעת שאני התאשפזתי עקב חשש לרעלת. העליתי פוסט... היום בשעה שלוש לפנות בוקר הביאו לי כדור להניח מתחת ללשון. החליטו לזרז. שמתי ולא חשבתי איך זה הולך להיתפתח. שכבתי במיטה היו לי התכווצויות ולחצים של צירים.. אבל ידעתי שיש לי עוד הרבה לעבור. סבלתי בשקט עד שכבר הבנתי שכואב לי ממש ואני רוצה לדעת אם יש התקדמות. לקחו אותי לבדיקה כי ממש היה לי כואב מחיקה 80% פתיחה סנטימטר.. החזירו אותי ואמרו לי יקח לזה זמן זה צירים כואבים יותר בגלל הכדור. חזרתי למיטה ונציאנים התחזקו עוד יותר התחלתי לרעוד מהכאב. ביקשתי משבוע לכאב. אמרו לי תחכי למוניטור ואני כבר רואה כוכבים חיברו אותי והצירים הרגו אותי אני מרגישה כאילו קורעים אותי מלמטה קראתי לאחות אני אומרת לה אני מרגישה לחצים בישבן. היא מנתקת אותי מהמוניטור היא ועוד אחות מטיסים אותי מהמחלקה על המיטה לחדרי הלידה אומרים לי לא ללחוץ לא ללחוץ. אני צועקת עלייהם אפידורל אני רוצה אפידורל. ממקמים לי את המיטה בפינה וסוגרים וילון פירטי. המיילדת בודקת שש וחצי שבע פתיחה אני מתקשרת לאמא שלי אמא בואי מהר אני בשבע פתיחה לא מספיקה לסיים לדבר איתה אני צורחת להםהיא יוצאת היא יוצאת ואמא שלי בטלפון זרוק ליידי צורחת לי בקיו דוראל מה קורה מה קורה... אני צורחת להם אני לא יולדת בלי אפידורל. מכניסים אותי עם המיטה שכבר שכבתי בה לתוך חדר לידה ואומרים לי בסדר בואי נחליף בגדים ונעשה אפידורל. אני צורחת שאני רוצה ככה רק שחתמו לי את האפידורל עכשיו. ובמקביל אני מרגישה שהראש יוצא לי. אני צורחת להם היא יוצאת לי. הם אומרות לי לא ללחוץ. ואני מנסה בכל הכח להיתאפק ולהסתובב על הצד כדיי לקום ולעבור למיטה של הלידה.. אבל אני צורחת שהיא יוצאת והמיילדת המהממת אומרת לי תלחצי! אני שמחה על האישור ולוחצת את החיים שלי פקיעת מים והראש כבר בחוץ. לא מצליחה להבין מה קורה בכלל המיילדת אומרת לי תני לחיצה אחת והיא כולה בחוץ אני לוחצת פעמיים והיא מחליקה החוצה בבכי בייחד איתי אני לא מעכלת עדיין איך זה רץ בפחות משעה מאז שהצירים התחילו בשעה שש היו צירים בשעה שש ארבעים ואחת היא כבר על הידיים שלי 2700 ק''ג של אושר ואהבה אין סופית. תודה לך בורא עולם על היופי הזה! לא מאמינה שילדים בלי אפידורל והצלחתי!