עוד קצת ואני נשבת אני קצת אחרי לידה, ומרגישה שאני לא מצליחה להבין, אני לא מבינה אם הוא עייף, או רעב, או עצבני. אני לא יודעת אם מה שאני עושה טוב לו. אני עייפה ומותשת. חשבתי באמת שאהייה אמא טובה ושאני מוכנה לזה, אבל אולי אני לא מספיק מוכנה? אני מאוהבת בו ובוכה כשאני חושבת שרע לו ואני דואגת לו הכי בעולם! לחזור אחורה אי אפשר עכשיו, אז איך מתמודדים עם זה? איך אני מתחילה לאהוב את האמהות? להשלים עם זה שלא תמיד אהייה מושלמת? להשלים עם העייפות שחשבתי שלא תהייה מכשול בשבילי אבל גורמת לי להיות עצבנית וחסרת סבלות? 😢 קראתי שכמה ימים אחרי הלידה מגיעים ימים של שבר ובכי וקושי.. אז אצלי זה לא היה וכל ההתחלה הייתה מושלמת באמת, אבל עכשיו זה תקף אותי בדילאיי