בחילות וטעם מר בפה יש פיתרונות לזה?? אני כבר משתגעת.. שבוע 7 סהכ..

חייבת עזרה ( אזהרה מצורפת תמונה של קקי) תינוק בן 10 ימים לא שקט היום כנראה גזים נתתי סימיקול, הצואה מממש נוזלית ממש נשפכת כזאת האם תקין או שלשול? פליז תעזרו לי ילד ראשון לא יודעת כלכך אם מה אני מתמודדת!

צירים התחלת צירי לידה יכולה להיות גם רק כאבי בטן ? יש מצב שזה צירים מדומים אבל זה כואב נורא ,פשוט לא כואב לי הגב רק קצת מרגיש גב תפוס אגב אני בשבוע 38 והפקק הרירי יוצא כבר במשך יומיים..הבנתי שהפקק הרירי לא בהכרח אומר שאני בדרך ללידה..מבולבלת וכאובה

פריקה. טוב בנות בטוחה שמה שאכתוב עכשיו יהיה ארוך, אני ישתדל לקצר כמה שאפשר.. לפני כשנתיים וקצת התחלתי את הפרק ב' שלי לאחר גירושים לא קלים,שכללה אלימות בכל דרך אפשרית.. אני לא מיהרתי לפתוח פרק בחיים שלי במיוחד אחרי מה שעברתי ושלקח לי קרוב לשנתיים להתגרש (גרושה שנתיים וחצי). הכרתי בן אדם זהב (רווק),פחות או יותר בגילי(גדול ממני בשנתיים). אמא של בעלי היא זאת שדירבנה את הקשר והפכה עולם כדי שיקרה משהו בנינו.. (גם היא גרושה עם עבר),היא תקופה אמרה לי לנסות לגנוב זרע כדי שאכנז להריון (מעולם לא קרה אך סיפרה שזה מה שהיא עשתה)בערך שנה אחרי שיצאנו הם הרימו הפקה להצעת נישואין. כמובן שהתרגשתי ואמרתי כן אך לא מיהרתי להתחתן,מהצד שלו לחצו לחתונה והתחתנו 8 חודשים אחרי ההצעה. עוד בתקופת ההכנות לחתונה תמיד הם יתערבו ולא אמרתי מילה,ידעתי שהולך להיות לי חיים לא קלים וכמובן שצדקתי.. אני לא אשכח שאמרתי לבעלי שאני רוצה לבטל את הכל.. לא יכולתי עם התסכול של ההתערבות של כולם.. וכמובן שלהם לא אמרתי מילה אלא רק לבעלי שלצערי דאג להעביר להם את הכל(נכון עשה טעיות שהיום הוא תיקן אותם) ואני גם משתדלת לא לשפוט אותו כי אני החברה הראשונה שלו.. הוא קיבל קשה את הנושא שלבטל ושאל למה אני מדברת ככה?אז עניתי לו כשמשפחה מתערבת וגורמת לנו לריב זה מתכון לא טוב.. אז זרקתי לו היום הם מתערבים בכל ההכנות מחר הם יתערבו לי בלהביא ילדים וכו'.. נכנסתי ממש לתסכול מכל המשפחה שלו ואמרתי לו שאני רוצה להביא ילד (אולם,שמלת כלה הכל היה כבר סגור). בהתחלה הוא לא הסכים ואמר לי שאני סתם דואגת,לא עובר 10 דק' מאותה שיחה שלנו והוא מתקשק ואומר לי שנביא ילד.. ישר הבנתי את המצב כי ידעתי שתמיד אמא שלו אמרה לי לגנוב זרע ,ואמרתי לו קיבלת אישור מאמא שלך?והוא שתק.. באותו חודש נסינו ונקלטתי להריון. התחתנתי בשבוע 19 שעוד בתחילת ההריון שיגעה אותי שאני יספר שמה לכולם שאני בהריון כי ככה זה אצלהם .היה לי קשה להבין את הלחץ וואלה אני בחודש ראשון ..כמובן שהיה צריך לעמוד דום אצחה כי אחקת היא לא מרפה מבעלי אז סיפרנו כאשר אני כבר מתוסכלת ברמה מטורפת... כשהתחתנו הם איחרו ב3 שעות.. וכל היום הלך הפוך גם החופה הייתה בעיכוב וכשהתקשרתי לאמא שלי שיגיעו לאולם שמה היא תארגן אותם (הייתה לי צמודה המסרקת והמאפרת) אמא שלו צרחה עליי וגם בחתונה התנהגה כמו רוח סערה. אם הזמן היה לי מאוד קשה לנסוע לשם כי סבלתי מצירים מוקדמים (והנסיעה היא במקרה הטוב שעה וחצי כל כיוון אם אין פקקים). בעלי אמר לה שלא נבוא בתדירות גבוהה,והיה לה קשה לקבל את זה. ותמיד זרקה לו במיוחד לידי שהוא השתנה.. החלטתי לדבר איתה פעם אחת ולהסביר לה את המצב וכמובן שהיא אמרה שזה לא קשור אליי.. וכמובן שתמיד זרקה גם עוד אחרי פצצות והמשכתי לשתוק. כשילדתי היא הגיעה לביה"ח בצורה מזלזלת לא מזל טוב ולא כלום לבעלי זאת ילדה ראשונה לי שניה. הוא בא לתת לה את הילדה והיא לא רצתה לקחת אותה.. הייתי מטר מלבעוט אותה אבל שתקתי בשביל בעלי.. כשהיא נרגעה אז היא באה אליי ואומרת לי אני נורא נפגעת וכועסת שלא אמרת לי לפניי שאת הולכת ללדת . כבר לא ידעתי איך להתנהג מה מי אומר דבר כזה במיוחד שאין לדעת בתוך כמה סמן הגעתי למצב של לידה.. חח זה היה מהיר.. טוב שתקתי.. בבריתה של הבת שלי היא החליטה שהיא שולטת בילדה ולא נותנת אותה לאפחד אפילו לנו כל הזמן נדחפה לתמונות חשבה שהכל סובב סביבה.. בת דודה שלי ביקשה את הילדה והיא לא נתנה לה אותה.. חשכו עיניי .. באותו רגע מההלם לא אמרתי מילה.. יומיים אחרי היא מתקשרת לבעלי וחוקרת אותו האם היינו אם הילדה אצל סבתא וסבא שלי (היינו כי היה לה בדיקה) והיא רבה איתו למה לשם אנחנו נוסעים ואליה לא מגיעים... פה כשבעלי סיפר לי את זה פוצצתי את מה שהיה באירוע עם בת דודה שלי (הוא לא ידע) .. באותו יום כל היום הם היו בטלפונים (בעלי אמא שלו ואחותו) כשהוא בא הביתה הרגשתי משהו מוזר.. אז חיטטתי לו בטלפון ונחשו מה שלא טעיתי וכל מה שהרגשתי כל התקופה הזאת צדקתי.. קיבלתי מטר קללות מאמא שלו,עלבונות וירידות מאחותו,אח שלו גם קילל.. מאותו הרגע הם פשוט סיימו אצלי.. כשגליתי את הבלאגן שלחתי את בעלי לשם. לא יכולתי להסתכל עליו כי הוא בעצם לא עצק כלום וסוג של שיתף פעולה איתם..הוא התקשר אליי והחליט שהוא רוצה לתקן את מה שהיה והלכנו לייעוץ זוגי. כבר שמה כמובן שמה שאנחנו ידענו תקופה היועצת אמרה "אמא שלך לא רואה אותך כהבן שלה אלא כהבן זוג שלה".. טוב הקללות היו בפבוראר וכחודש וחצי אחרי אמא שלו קיללה גם את בעלי שיהיו לו מחלות קשות,שהיא עושה עליו קריעה ,שהיא פותחת בנרות שבת ומקללת את כולנו.. ועדו דברים שה' ישמור. מאותו הרגע בעלי הבין שזה הזמן שלו להתנתק מהם בעצמו.. מאז בפועל אין דיבור.. כולם כל הזמן אומרים לנו שנעשה הפרדות ואמא זאת אמא ועוד.. אני לא מסוגלת כי אפחד לא יירד לרמות נמוכות ובמילה אחרת אני יבוא ויגיד לו כל הכבוד.. המצב הוא כזה שאני בהריון ואני יודעת כשאני אלד בע"ה יהיה שם בלאגן נוסף .. שוב צר לי להגיד אני לא מסוגלת להסתכל שמה על אפחד למילים יש משקל מאוד כבד.. ומי שייתעסק ולא כיבד אישה אחרי לידה שזה שיא ההורמונים וסערת רגשות לא יכבד בחיים. והקטע הוא שהיא גם לא מתנצלת היא עומדת מאחורי מה שהיא אמרה.. ומנגנת על זה שככה היא מדברת כשהיא עצבנית.. אז תשארי בפינה שלך בבית ספרי אפחד לא ינבל את הפה ויאחל דברים איומים כאלה שיהיה רחוק ממני.. מציינת שנסינו כמה פעמים לתת הזדמנויות וגם כשאח שלו שלח לו הודעה לא מזמן שוב ניבל את הפה...וכשאמא שלו ניסתה ליצור איתו קשר היא לא הצטערה ורק הצתדקה והאשימה את בעלי.. בקיצור בנות דעתכן להמשיך בשלנו?

מוצרים של שלוס. עזרו לקטנטנים שלכם?

שבוע 9 כאבים ברחם ודקירות מה יכול להיות