חייבת לשתף, לפרוק בעיקר להבין מה עובר עליי ואם יש עוד מישהי שמזדהה. ילדתי לפני חצי שנה תינוק מתוק שדומה לי מאוד, ממש מיני מי. חייכן,סקרן ובאמת מתוקי אני מרגישה שיש ביני לבין עצמי קונפליקט רציני בין הרצון לחזור לחיים שהיו לפני כן לבין ההבנה שהחיים השתנו לגמרי אני עייפה. כ"כ עייפה שכשאני שמה אותו בגן אני מרגישה בן אדם שפוי ולא מתרגשת מזה שהוא בגן ובהסתגלות (הולך סבבה עושה רושן שאוהב את הצוות) בראשון ושני היה חולה איתי בבית מחר ומחרתיים אין גן עד ליום ראשון בגלל חנוכה ובאמת קשה לי. אני אומרת וואי איך הצלחתי כל החופשת לידה הזו להיות איתו כל הלילה וכל היום ואיך אשרוד עד ליום ראשון קשה לי אפילו שעה רוצה שיישן שאנוח וכמובן לא תמיד זה הולך העייפות גוברת לי על החיים אין לי סבלנות אני מנסה להקל על עצמי כמה שאפשר אבל אני קולטת שכל מהלך עכשיו שארצה לעשות, אפילו לאן ללכת ומתי ילוו ברגע מה איתו? קשה לי עם זה מאוד תכף חוזרת לעבודה ואם בעלי לא יעזור לי בלילות נצטרך להביא מטפלת לילה כי פשוט אקרוס עכשיו אני שעתיים איתו אחרי הגן עוד שניה מתפגרת גמורה מישהי מזדהה?