דיכאון אחרי לידה אני בדיכאון אחרי הלידה. בעלי שבדרך כלל כזה מכיל ואוהב, כל כך שקוע בלימודים שלו שהוא בוחר להכחיש ולהתעלם לחלוטין מזה אפילו שכבר באתי בגלוי והסברתי לו שגם אחרי הלידה אנחנו לא תמיד יציבות וההורמונים משתוללים וקשה ליייייי, אני שוקעת! הבכורה בת השש עושה לי את המוות. אני נותנת לה כמה שאני רק יכולה אבל היא מקנאה, כל הזמן בוכה ואומרת שלא מתייחסים אליה, מותחת גבולות איתי ובכוונה מעירה את התינוק כל הזמן.נ היום שוב התפוצצנו זו על זו והיא צרחה עלי שאני אמא נוראית והיא שונאת אותי והלוואי שלא הייתה באה מהבטן שלי. היא אומרת שכשתגדל היא תלך לגור עם אמא שלי שהיחסים שלי איתה חרא גמור אבל בכל זאת הייתי נחמדה ונתתי להן להתחבר אז בסוף זה התהפך עלי עם התוכנית ההזויה הזאת שלהן לעתיד. אני כבר שעה יושבת פה ובא לי למות, התחלתי לצרוח על התינוק בלי שליטה כי הוא לא נרגע לי כבר מלא זמן וכשקלטתי מה עשיתי רציתי לקבור את עצמי מרוב אשמה והבכורה לא מסכימה לצאת מהחדר ובעלי מסנן מאז שכתבתי לו שאני מרגישה נורא. בא לי למות, פשוט בא לי למות. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.