סיפור הלידה שלי יום חמישי ה18.10 הגעתי לביקורת בשבוע 40+6 . מוניטור מראה צירים לא סדירים. בדיקה. עדיין פתיחה 1 ו80% מחיקה. הודעתי שמכאן משתחררת רק עם הילדה! זירוז פרופס בשעה 18:00 . ב22:00 התחילו צירים כואבים אך נסבלים. ב23:00 כבר נפגשתי עם אלוהים!! בודקים. פתיחה של 1.5 ממשיכה להתפתל מכאבים. מקפצת קצת על הפיזיו מקלחות חמות. סיבובי אגן מול קיר נשימות עמוקות עם מסאז מהבעל מוניטור. צירים סדירים אך עדיין ללא שינוי בפתיחה שעה 3:00 צורחת מכאביםםם בודקים. פתיחה של 2.5 הרופא יוצא מהחדר. פלאקק ירידת מים צועקת לבעלי "תקרא לרופא ירדו המים" הרופא נכנס עם עוד כמה רופאים לא בטוח.. אולי הג'ל של הבדיקה. מבקש להשתעל. משתעלת יורד שיטפון ביחד עם דימום. בודקים פתיחה. 5 ס"מ! מוניטור מראה אאטות 3:30 מטיסים לחדר לידה. נותנים חמצן. צועקת לאפידורללל צירים כל דקה! מגיעה מרדימה. מזריקה. נושמת לרווחההה מגיעה לפתיחה מלאה. לא מרגישה שום ציר שום לחץ מנסה ללחוץ אך לא לוחצת לטוסיק. המיילדת אומרת אין ברירה חייבים להפסיק אפידורל כדי להרגיש תחושת לחץ 😥 שוב לוחצת ללא תחושה. מחכים עוד קצת להסדיר נשימה. מותשת. החלפת משמרות. מיילדת אחרת. לא מוותרת מרגישה לחץ של הראששש אך קשה להוציא. מותשת מהלחיצות. נאלצים לחתוך אותי כי נוצר קרע לוחצת לוחצת לוחצת והופ הקטנה בחוץ! 7:59 במשקל 3.290 של מתיקות . בכי של אושר!!! אין אהבה כזאת!