גרידהה.. אני וגיסתי היינו יחד בהריון ולצערי גיסתי היום עשתה בדיקה וגילו שעצר הדופק, מחר היא צריכה לעבור גרידה. כואב לי עליה מאוד ומרגישה קצת אשמה עכשיו שאני בהריון והיא צריכה לחוות את מה שחווה.. למה בכלל אני מרגישה אשמה במצב הזה??! זה לא שאני גרמתי להפלה הזאת..

מחר שבוע 40 קמתי הבוקר בהרגשה שאני הולכת לעשות כל זרוז אפשריייי עליתי 7 ומות של מדרגות פעמים! הליכה של 45 דקות סקס אכלתי אננס ותמרים אתמול עשיתי דיוק סיני ורוצים לנחש מה? חוץ מזה שכואב לי כל הגוף מהזרת עד הראש כ-ל-ו-ם

חמתי עד עכשיו אנחנו גרים בעיר של בעלי. שרחוקה שעה מהבית של המשפחה שלי. לפני הלידה חששתי ממש ממה שהולך לבוא, מאך שאסתדר והכול. בעלי לא הבין את החששות שלי ותמיד היה בטוח שאמא שלו תעזור. אני ידעתי שהוא לא מבין עם מי יש לו עסק.. כל ההריון נסתי בכל דרך אפשרית להסביר לו שהיא לא כל כך אכפתית ושיהיה לי נורא קשה. בפועל ילדתי ולא דמיינתי עד כמה הבחורה הזאת אגואיסטית. הייתי פשוט בהלם כל פעם מחדש.. לא צפתי שתעזור לי אבל גם לא בףצפתי שתתנהג האגואיסטיות לבן שלה.. מלא אני אבל הבן שלך?! בקיצור הבחורה גרה חמש דקות מאיתנו, עושה טובה שבאה. תאשפזתי שבועיים אחרי לידה, בעלי היה לבד עם הילד. היא עשתה טובה שבאה.. לא מדברת על לעזור לו לגדל תינוק (ילד ראשון) כשאני עוברת ניתוח וכו'. אחר כך הייתה מסמנת וי כדי להגיד שעזרה.. היתה מביאה בשר קפוא בימים הראשונים שלנו בבית כדי להגיד שהביאה אוכל.. או שהייתה מביאה אוכל ועל הדרך את בעלה והילד הנוסף שלה.. ולי היה נשאר פירורים. עכשיו עד כה .. יקומו כל הבחורות ויגידו לי אל תצפי. אבל העניין שבאמת לא ציפיתי!! אבל חשבתי שיש לבני אדם גדול מסויים.. העניין הוא שהיא לא רואה את הדברים האלה.. לא פותחת את הראש לחשוב על האחר. יכול מאוד להיות שהיא בכלל לא חשבה על הדברים ופשוט פועלת לפי מה שנוח לה. רק מה שנוח לה. למשל לבוא אלי לבית מבלי להודיע כשבעלי בעבודה וזה היום הראשון שחזרתי אחרי חופשת הלידה.. ואפילו לא לשאול מה שלומי. בקיצור אחרי שבעה חודשים שאני ממש נאבקת בעצמי, לא ישנה, בקושי אוכל ומנסה לג'נגל בן החיים שלי לילד, החלטתי שזהו.. המלחמה הזאת מפסיקה ואנחנו עוברים דירה. כמובן שכבר בנינו את החיים שלנו בעיר של בעלי, קנינו בית , השתקענו שם ואני מצידי עשיתי את כל המאמצים לחיות שם גם כשה אומר לסוע שעה וחצי לכיוון לעבודה. עכשיו הודענו שאנחנו עוזבים והבחורה כמובן ממש לא מרוצה.. הרי קנינו בית מולה ואנחנו מקבלים אותו בעה בעוד חצי שנה. והאמת שלא אכפת לי בכלל. נמאס לי לנסות לרצות אותה כשהיא לא רואה אותי ממטר. להזיז את בעלי מהרעיון ולעבור לעיר של ההורים היה סיוט .. אבל מקווה שבעה נחתום חוזה שכירות החודש והסבל יפסיק. רק רוצה לומר לכל הנשים שנלחמות במלחמות לא שוות פשוט אל. תעמידו לעצמכם גבול. אן סיבה שאני ימות מבפנים בשביל אנשים שלא זזים מטר מאזור הנוחות שלהם. כמובן שכשהודענו לה לא היה אכפת לה על טובתינו.. שכרגע זה יותר נכון למשפחה שלנו.. יותר קרוב לי לעבודה, אמא שלי תטפל בילד במקום לשים אותו אצל משהיא זרה .. אבל קצת מאריך לבעלי את הדרך לעבודה אבל כמובן שזה עולה על זה שאני יהיה רגוע לגבי הילד... טוב באב שמח

אני יודעת שזה מסוכן. הילד שלי בן חודש וחצי, ישן באמת שינה טובה שהוא ישן במיטה ביני לבין בעלי, הוא מחפש כל הזמן את החום גוף שלנו. מצד אחד השינה שלי נורא קלה ואני תמיד שומרת ובודקת שאנחנו בטעות לא נמחץ אותו. אבל הייתי רוצה שישן במיטה שלו! כי בכל זאת זה מסוכן מאוד, וגם מתגעגעת לחבק את בעלי בלילות🤣 איך מרגילים ילד בן חודש שישן במיטה? הוא כל הזמן בוכה שם.

איך בא לי כברר סיגריהה של אחרייי 😫😫😫

בנות מניקות שהתחסנו, האם התמעט לכם החלב אחרי החיסון? .