החמות הזאת... תמיד היא ואני הסתדרנו מצוין על גבול החברות (אפילו שאני לא מאמינה שחמות וכלה יכולות להיות באמת חברות אלא פשוט להסתדר טוב). גם אני וגם בעלי ילדים בכורים בנשפחה וזה הריון ראשון. בצד שלי מתרגשים ממש וחיכו לזה (אנחנו ביחד 3 וחצי שנים ונשואים שנה) אפילו אמא שלי כבר הכינה חדר לילד שיהיה לו איפה להיות וגם לי אם ארצה אחרי הלידה להיות אצלה ומהצד שלו גם יש התרגשות מכולם אבל היא ספציפית לא מרוצה מזה שאני בהריון כי לטענתה מוקדם מדי. כל כמה זמן זורקת איזה עקיצה ואפילו כשסיפרנו במשפחה המורחבת ומישהי שאלה אותה אם היא מתרגשת אמרה ליד כולם ובפני ובפני בעלי שאולי תתרגש כשהילד יבוא. לא מפסיקה להגיד שלדעתה זה לא הזמן ושהיא גם ככה עסוקה מכדי לעזור איתו, לא מפסיקה לנסות לשכנע אותי לשתות אלכוהול כי זה לטענתה לא מזיק ומנסה לשכנע אותי לא להניק את הילד בעתיד ורוצה שאצא לעבוד אחרי 3 חודשים(אנחנו מתכננים שאני אשב שנה בבית והיא עדיין לא יודעת). ההורים שלי גרים רחוק והם דקה וחצי הליכה מאיתנו. כל פעם מערערת אותי עם ההערות האלה ואני גם ככה אוכלת סרטים גם בלי העזרה שלה שאני לא יודעת איך אהיה בתור אמא. חשוב לציין גם שאנחנו כלכלית יחסית מסודרים, יותר מזוג צעיר ממוצע. לכן אין לי מושג למה היא נגד. היא רגילה לשלוט בכל מי שנמצא אצלה בבית ובמשפחה ומנווטת את כולם ומאז שהבן שלה ואני עברנו לגור יחד הוא החליט שהוא מחליט על החיים שלו והיא לא יודעת חצי ממה שקורה איתו. אין לי כוחות לזה ואני בכלל לא מבינה איך מישהי אומרת כאלה דברים על הנכד הראשון שעומד לבוא לה ומילא רק לידי.. גם ליד הבן שלה...