לכל האמהות שיש להן צמודות/ים בינינו איך אתן מסתדרות הבת שלי בת 10 חודשים ועוד קטנציק בדרךך שהפרש ביניהם לא יהיה שנה

בנות יש מורת נהיגה שאתן מכירות שהיא מאיזור פ"ת? ושהיא טובה כמובן :)

שבוע 14+1 בשלושה ימים האחרונים חווה דקירות בצידי הבטן. זה קשור להתרחבות הרחם?

אין שום דבר לקחת או למרוח לכאבי גב? אני סובלת ממששש 😭

סקירת מערכות מוקדמת רופא עובד עם כללית מושלם ??? יש המלצות

בזוגיות 10 שנים נשואים שנתיים עם ילדה בת חודשיים שתהיה בריאה מלאכית שלי ♡ אני רוצה להיפרד מבעלי. אני כל הזמן בוכה מרוטת עצבים מתוסכלת פגועה מעדיפה להיות לבד מאשר להרגיש איך שאני מרגישה. הוא חסר רגישות כלפי לא משתדל לשנות דברים שמפריעחם לי ופוגעים בי מקטין את התסכול והכאב שלי ממנו תמיד עושה השוואות בין מה שאני עושה למה שהוא עושה "אם אני היתי עושה לך מה שאת עושה לי לא הית פה" והוא צודק איבדתי את זה המון פעמים וחציתי גבולות לא מצדיקה את עצמי אבל יכולה להגיד בפה מלא שהחוסר רגישות שלו הזלזול(לא מקלל מדבר יפה אבל בטונציה כזאת מזלזלת) בצורה כזאת שאם אני יספר לא יבינו מה הבעיה אבל המבט הטון...לא יודעת להסביר... מחרפן אותי מבקשת ממנו להפסיק לעזוב אותי והוא ממשיך "אני לא מבין לא מבין...מה מעצבן...מה את משתגעת..." עד שאני מתפוצצת ועושה כל טעות אפשרית. כל פעם אותו סיפור...מדברים אני מבקשת ממנו שיעצור כשאני מבקשת ואני מבקשת! שיעזור לי שאני לא מצליחה להכיל את הרגש שלי את הכאב את האתימות שלו...הרנרדיות שמשקיע בלהתעקש על לא להבין אותי ואז אני מתפרצת... מבטיח שינסה והכל חוזר... זה לא מעכשיו גם לפני הנישואים זה היה אבל אתן יודעות אהבה... היא מחרפנת... הינו צעירים...רבים...מאשימים את האגו... אחרכך התחתנו אומרים השנה הראשונה קשה...תמיד יש משהו... אבל אני לא יכולה עוד. אני יודעת בוודאות או שאני אשתגע או שאפגע בעצמי. הוא אומר את לא מאיימת עליי... ואני באמת לא מאיימת... ככה אני מרגישה. אבל בשבילו "מה בסהכ אמרתי...." "מה את משתגעת..." "אף גבר לא היה סופג מה שאני סופג ממך..." "מה את בוכה..." "אני לא מבין אותך..." האהבה שלנו זה אהבה שכואבת בעצמות אהבה אמיתית אבל עכשיו עם בתינוקת אני מרגישה שזה לא שווה את זה... אני מחזיקה אותה ובוכה... אחריי הלידה אמא שלי אמרה אל תבכי הרבה... תשחררי אבל תזכרי הילדה מרגישה אותך... וזה שובר אותי אני לא מוכנה. לא מוכנה להתעצבן יותר לא מוכנה לבכות יותר לא מוכנה לקום עם עיניים נפחות וראש מתפוצץ כאבים לא מוכנה שהבת שלי תשמע אותי צורחת בןכה ומתעצבנת כל שני וחמישי לא מוכנה להיות האישה שבוכה בבית ומחייכת חיוך צבוע בחוץ לא מוכנה להיות אישה שלא מעריכים אותה(למרות שאומר מעריך אבל במעשים אני מרגישה שאני לא שווה כלום!) לא מוכנה להיות אישה לא נאהבת שלא מקבלת חום שלא מוותרים על האגו בשבילה שלא מגלים אמפתיה כלפייה שלא מבינים שאני לא בול עץ וכן אני אוברררר רגישה!!! לא מוכנה לוותר ולהבליג על זה יותר!! כשטוב ומושלם אז יש לו תרומה וזה אנחנו אבל שחרא זאת רק אני והשיגעון שלי "מה בסהכ אמרתי...מה בסהכ עשיתי..." נמאס לי שלא לוקח אחריות שמקטין את המעשים שלו נמאס לי שמתעלם ממני נמאס לי להרגיש משוגעתתתתתתתת עם בנאדם שאמור לאהוב אותי להבין אותי לחבק אותי לוותר לפעמים בשביל שיהיה לי טוב מרגישה שהכל כבר עובר לידו ואני רק הולכת ונהית שקופה בעיניו בעניי הלב שלו הראש שלו. וזה לא מגיע לי !!! אני רוצה להפריד כוחות נמאס לי לבכות נמאס למה לחכות שאני יחלה? שאני יפגע בעצמי? שאני יעשה מעשה שאין ממנו חזור? לדבר אין עם מי כל השיחה זה וויכוח אפאחד לא יכול להשלים משפט... כלגך קשה לרשום ולתאר הכל כאן על רגל אחת... קשה שאין עם מי לדבר לא נשתף משפחה הכל נשאר בנינו חוץ מזה ששנינו מתביישים מהמצבים שהגעו אליהם מה שאמרנו עשינו לאורך השנים... סלחנו ושוב חוזר על עצמו... אבל היום עכשיו אני מעדיפה להיות לבד ולחייך תמיד מאשר להיות איתו לחייך 20% ולבכות בשאר הזמן... זאת אהבה?! אז שתזדיין לי מחיים.