לאמהות החדשות שבדרך...חשוב שתדעו... מראש סליחה על החפירה... טוב אז ילדתי לפני שבועיים נסיכה קטנה ומושלמת! אחרי שנתיים של נסיונות בכי והמון תפילות..הריון בסיכון עם סכרת הריון ולידה ארוכה כואבת ומייגעת היא הגיחה לעולם,האוצר שלי! כל ההריון ולפני לא באמת הכינו אותי למה יהיה אחרי.. לא באמת חשבתי או דאגתי מהיום שאחרי כי זה בטבע שלנו בתור נשים “אינסטינקט אימהי” אוקיי כן זה קיים אבל מה עם ההכנה הנפשית?הפיזית?ההלם?לזה אף אחד לא באמת מכין אותנו... אז אמהות יקרות הפוסט הזה נטו בשבילכן אחרי שעברתי את ההלם הראשוני אני מרגישה צורך לשתף ולהכין את מי שלא יודעת מה עומד לקרות... הרגע הזה שהכל נגמר שאת יושבת בחדר בבית חולים ומנסה להבין מה לעזאזל קרה כאן עכשיו?! נפילת ההורמונים הזאת שמרגישה לך כמו תחילתו של דיכאון,הבכי הזה שלא נגמר,הפחד,והכאב אוי הכאב הפיזי... מסתכלת על היצור הקטן הזה שיצא ממך ולא מבינה מה?!איך?!כולן מתארות את הרגע הזה כהתאהבות ממבט ראשון אז צר לי בנות אבל לא תמיד זה ככה...הסתכלתי על פיצית שלי ולא הרגשתי את החיבור הזה את ההתאהבות הזאת ובכיתי ה' עדי לכמות הדמעות הצער הכאב הזה של מה לא בסדר איתי הרי כולם אמרו שנקשרים ישר אז מה קורה פה?! לילות שלמים של בכי עברו עד שהבנתי וגיליתי שלא זה לא חייב לקרות ישר לוקח זמן עד שהגוף מעכל והראש מבין ורק אז נוצר החיבור והיום רק שבועיים אחרי אני מרגישה שהיא החיים שלי...אז אמא יקרה אל תצטערי ותרגישי אשמה הכל בסדר!זה בסדר כל התחושות האלה תרשי לעצמך לבכות ולפרוק תדברי על התחושות שלך עם הבעל/אמא/כל אדם אחר שנוח לך לא לשמור בבטן! תסתכלי לאוצר הקטן בעיניים ותתחילי לאט לאט לעכל מה קרה...אל תרגישי לרגע אשמה!תדאגי לעצמך ותשמרי על השפיות שלך כולם יהיו סביב הבייבי ופחות יתייחסו אלייך לכן חשוב לפרוק ולא לשמור בבטן זה הדבר היחיד שהחזיק אותי שפויה...והכל עובר באמת שעובר... אז בהצלחה לכולן ושתהיה לכן לידה קלה בידיים מלאות אמן🙏😇