הבכי שתקוע בגרון קמתי לפיפי לשם שינוי פעם אחת הלילה, המועקה שקמתי איתה לא עוזבת אותי. קיבלתי מתנות מדהימות השנה את הבן זוג שלי שיחייה, את ההריון שלי עם כל הקושי שלו, חשבתי שהתגברתי כבר על הכל, לביאה כמו סבתא שלי ז״ל. יום כיפור תמיד היה יום של חשבון נפש והשלמת שעות שינה, כמובן שהייתי מחכה לתפילת נעילה, למזמורים שלה והשנה לא מרגישה שייכת בכלל, האיסור שלא לצום בגלל הסכרת ובגלל הדימום, מרגיש לי כאילו אני לא חלק וזאת הרגשה נוראית. שתהיה לנו חתימה טובה בספר החיים, הריון קל לכולן ולידה קלה לכל המחכות, שיהיה לנו בשורות טובות אמן ❤️
הריון ולידההריון ולידה
💬2 תגובות

תגובות (2)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי18 בספטמבר 2018 בשעה 04:07
אוי אביטל. גם לי היצה הרגשה נוראית לא לצום בגלל הסכרת. מגיל 10 אני צמה את כול הצום. אבל הרב אמר לי שאסור לי לחשוב כך. כי המצווה שלי עכשיו היא לא לצום וככה אני צריכה להרגיש. אני כן עושה שיעורים כי הסכרת שלי לא נוראית ואני בלי תרופה. אבל זו באמת הרגשה קשה שאנחנו צריכות לדחוק אותה.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי18 בספטמבר 2018 בשעה 05:28
אביטל, מזל טוב קודם כל ואתמול שמעתי שיעור של רב שאמר שמי שאוכל ביום כיפור כי אסור לו המצווה שלו יותר גדולה כי הוא עושה את זה מתוך צער וזה יותר קשה לאכול כשחייב מלא לאכול, אז תדעי שאת בסדר יש גם מצווה בתורה של ונשמרתם לנפשותיכם אז זה באמת ראשון. https://youtu.be/EFQeOGpgTSQ זה השיעור אם את רוצה שזה קצת יעודד אותך זה ב20 דק האחרונות הוא מדבר על זה..

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך