וואי אני עוד מעט 3 שבועות אחרי לידה וממש מבינה אותך!זה קצת משתחרר לאט לאט. אבל זה ממש מפחיד וקשה. לי קצת עזר שבעלי אמר לי שאנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים. אם אלוהים החליט שיקרה משו זה לא בשליטתינו ולא באשמתינו. יש גורל ויש מה שאמור לקרות. ואנחנו יכולים לעשות רק כמיטב יכולתינו

את מחזירה אותי אחורה.. לאחרי הלידה הראשונה שלי כשהגענו הביתה. קודם כל יש פחד והוא טבעי לחלוטין, להגיע עם יצור כזה קטן הביתה, זה לא קל. אני זוכרת שאני הייתי יושבת מול העריסה ומסתכלת אך הבטן שלה עולה ויורדת, לא באמת הייתי מסוגלת להרדם, הייתי דואגת שיקרה משהו. רק אחרי מס' שבועות למדתי לשחרר. בעלך צודק, תחשבי חיובי, תעשו מה שאפשר, מה שצריך ויהיה בסדר. המון מזל טוב

זה קורה לכולן, אני זוכרת את היום שהגענו הבייתה הוא ישן ורק הסתכלתי עליו , פחדתי לישון

בלילה שימי אותה בעריסה צמוד למיטה שלך וביום בסלון לידך. גם אני חששתי בהתחלה.הוא היה נרדם ביום ובמקום שאנוח גם כן הייתי מסתכלת עליו ובודקת שהכל בסדר. אל תדאגי, ת תסמכי על עצמך. יש לנו אינטסינקטים אימהיים, את תשמעי אותו ותתעוררי כשרק ימלמל. תהיי בטוחה בכך. עוד לפני שהבן שלי מתעורר אני מתעוררת כמו נינג'ה.