תקשיבי גם אני עברתי את זה עם תינוק רפלוקס שלא הפסיק לצרוח . זה עובר ועכשיו אני עם ילד מהמם שלא בא לי להפסיק להיות איתו לשניה וכך גם האבא מרגיש. יש תינוק עד גיל 3 חודשים שפשוט סובל שמערכת העיכול לא מפותחת, שיש לא רגישות יתרה לדברים ואלו התינוקות שלנו. אבל מבטיחה לך שזה עובר עוד ממש כמה חודשים. ודווקר התינוקות הקשים מתפתחים מושלם ונהיים ילדים מושלמים ממש מעין "תיקון" על הסבל שעברנו לפני. ולגבי האבא- גם הוא יכל לחוות קשיים ולהם זה תמיד יותר קשה מאחר השינוי הוא דרסטי האישה משתנה לו מול הפנים והבית מאוד עצבני. תנסי להבין אותו ולפרוק לצידו לא עליו למרות שאת הרבה יותר "מסכנה" כי את זאת שנשארת בבית ולא ישנה והוא כל היום על הידיים שלך. תנסי פשוט לצאת 3 פעמים בשבוע עם חברה או סתם להליכה העיקר להתאוורר כי זה מחזיר לשפיות. תהיי חזקה ❤ אם את צרכה פגישת עידןד אני מוכנה בכיף!

ממש מצטערת שאת ככה מרגישה. נשמע שאת סובלת מדכאון אחרי לידה. למזלנו היום יש המון מודעות לזה והמחוייבות שלנו כאמהות זה לבקש עזרה, זאת לא בושה. זה יעזור ויתן לך את הכלים שאת צריכה כדי להתמודד. מה שאסור לעשות זה להזניח. אני מכירה מישהי שהילדים שלה ממש גדולים (7 ו15) והיא עדיין סובלת מדכאון אחרי לידה חמור מאוד כי היא לא ביקשה עזרה וגם בסיפור שלה בעלה העדיף להשאר בעבודה יותר ולהשאיר אותה להתמודד לבד ככה שהדכאון שלה רק החמיר. מעבר לטיפול בדכאון אחרי לידה אולי כדאי לנסות גם הדרכת הורים/שינה וכו שיתנו לך כלים להתמודדות. מאחלת לך המון המון הצלחה. את לא לבד- תבקשי עזרה מקצועית זה יעשה לכם רק טוב!

מה שהדר אומרת מאוד נכון . אני לא הלכתי לטיםול אחרי הלידה השניה שלי .בה היתה לי משהי שעזרה לי כל הדרך. לא רציתי להגיע למצב כמע שהיתי אחרי הלידה השניה שלי שהפעם התחלתי טיפול עוד לפני הלידה וממשיכה אחרי החידה. זה מאוד מאוד חשוב. התינוק גם מרגיש את המצב רוח שלך , צודקת זה לא כזה פשוט בהתחלה ולא כשיש משהו שאומר שהוא לא רוצה לבוא הביתה . אם יש לל משהו שיכול יום אחד לבוא ולשמור על התינוק ואת ואישך תשבו לאכול איפה שהוא ותעשו רשימה של מה אתם רוצים ומה אפשר לעשות זה גם יכול יעזור . אבל אני חושבת הכי הכי ללכת לטיםול.

קראתי ובכיתי.. זה ממש הזכיר לי את התקופה של אחרי הלידה הראשונה.. ממש לילות וימים ללא שינה.. כל הזמן צרחות.. לא מספיקה לאכול, להתקלח.. אפילו לשירותים בקושי מצליחה להיכנס.. רק כי כל הזמן רוצה ידיים עד שפשוט התפרקתי.. נאמרו מילות של שנאה כלפי התינוקת, ממש הרגשתי כמוך.. שזה הרס לי את החיים, ועשיתי מה שאמרו.. התחלתי לצאת לטייל עם מנשא (לא הסכימה אפילו לשכב בעגלה) הייתי קמה ואומרת לעצמי לא נורא אם אני אכנס לשירותים והיא תצרח (כי כל הזמן הייתי לחוצה מהבכי שלה) נעזרתי הרבה באמא שלי פשוט באה שמה אותה ביידים שלה והולכת למיטה.. (כמובן אחרי שדברתי עם אמא שאני צריכה עזרה כי אני מתפרקת) רק כשהיא הייתה צריכה לאכול אמא שלי הייתה מביאה לי אותה למיטה. והנקתי בשכיבה וכשהיא סיימה אמא שלי לקחה אותה שוב. גם עם בעלי דיברתי.. הסברתי לו שלא באמת אני לא אוהבת אותה.. אלא את המצב שזה הביא אותי.. אישה מוזנחת שבוכה כל הזמן והרגשה של אמא לא מוצלחת שלא מצליחה להרגיע את התינוקת שלה. וגם אני התייעצתי בפורומים וממללאא סיפורים של בנות עודדו אותי שאני לא היחידה שמרגישה ככה, נתתי לעצמי תאריך שאם עד אז אני לא מרגישה קצת יותר טוב אני פונה לטיפול.. ולא הייתי צריכה כי ברמת הרגשתי כבר יותר טוב. האמת שעד היום היא ילדה קצת עקשנית אבל מתוקה שאין כמותה.. וכמובן קיבלתי פיצוי בבן נוח במיוחד!! אל תהססי לפנות לאיש מקצוע.. זה טבעי מה שאת מרגישה ולא צריכה לפחד לדבר על זה.. פשוט לפעמים צריך עזרה בשביל לצאת מהמצב הזה. מאחלת לך בריאות אושר ושלווה!!