פוסט פריקה אני טיפוס שמאוד נאמנה לחברות שלה ותמיד אעשה הכל למענן,הבעיה היא שאף פעם אני לא מקבלת חזרה כמו שאני נותנת לחברים/אנשים. החברות הכי טובות שלי אכזבו אותי בחתונה שלי ברמות קשות,כי הן נתנו לי תחושה שהן עושות לי טובה שהן בכלל הגיעו לחתונה,שידרו חוסר חשק,לא תמכו ובכלל לא פרגנו. מה שכואב לי בכל הסיפור הזה שאני בחתונה של כל אחת ואחת נתתי את הנשמה,אבל ממש!!! ומאוד העציב ואכזב אותי שהן פשוט לא היו שם בשבילי...לכן החלטתי שאני אומרת להן את זה ומאז אנחנו פשוט לא מדברות. אני לא אשקר לכן זו תחושה ממש לא נעימה וממש כואבת להתנתק מחברות שאני מכירה שנים מצד שני התחושה שכל כך הכאיבו לי לא עוברת לי,פשוט ככה. היום אני אחרי לידה ופתאום מרגישה את הלבד. אין את החברה שאפשר לדבר/להתעייץ/לבכות/לצחוק. מרוב שהתאכזבתי כל כך הרבה מחברים הגעתי למצב שאני פשוט לא סומכת על אף אחד. אני מקנאה בבנות שיש להן חברות חזקה,כי היום זה באמת נדיר למצוא חברות טובות. זהו פרקתי.