חודש אחרי לידה הבעל חודש אחרי קיסרי, סוף סוף השבוע התחלתי קצת לצאת מהבית כי ההרגשה השתפרה. כל השבוע אני לבש עם הילד, הבעל לוזר רק ב7-8 כל יום. ציפיתי שבשישי שבת יוריד ממני קצת התעסקות ומטלות ויבלה זמן עם הילד. במקום זה, דבר ראשון בבוקר אומר לי שהוא נוסע לים עם חבר.... האם אני מגזימה שזה מרגיז אותי כל כך? לסתום את פה או להגיד לו משהו?
אמהותאמהות
💬8 תגובות

תגובות (8)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי11 באוגוסט 2018 בשעה 10:35
זה תלוי ביחסים שלכם. תעשי מה שאת מרגישה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי11 באוגוסט 2018 בשעה 12:31
מבינה למה את כועסת, גם אני חושבת שהבעל צריך להירתם יותר בסופ"ש. פשוט תגידי לו מה את מרגישה...
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי11 באוגוסט 2018 בשעה 12:54
אני יכולה להגיד לך שבעלי בקבע ולא נמצא בכלל כל השבוע בבית (חוזר רק בסופ"ש) ויש צפייה מאוד גדולה מהצד שלי שהוא יחזור ויעזור יותר ויפצה על הזמן שהוא לא פה. אני אומרת את זה בגלוי "תתכונן ליום חמישי יהיה לך לילה לבן כי אני רוצה לישון " גם אני בדיוק חודש אחרי קיסרי וחייב עזרה זה מאוד קשה ואינטנסיבי, אבל מנגד גם הוא צריך את הזמן שלו תנסו לאזן את זה ככה שפעם את יוצאת עם חברה לקפה או משהו ופעם הוא הולך לים עם חבר. אני הלכתי סופ"ש שעבר עם חברה לגלידה ונשמתי אויר ושישי הזה הוא הלך לכדורגל לשחק קצת להוציא אנרגיה וחזר עם כוחות מחודשים מאחלת לך את כל האושר שבעולם, באמת חשוב לדבר על הדברים בלב פתוח, ואם אפשר שסבתא תבוא לשמור ותצאו שניכם זה בכלל מבורך ❤️❤️❤️❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי11 באוגוסט 2018 בשעה 15:07
תות את כבר משאירה לבד עם הסבתא? מרגיש לי מוקדם מידי

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

באיחור אופנתי - סיפור הלידה שלי (ארוךךך) אז למרות שעבר קצת יותר מחודש חח הבטחתי ולכן אקיים 🤭 אז בלילה שבין ראשון לשני היו לי כאבי בטן כאלה כמו של קלקול קיבה / גזים כזה ובסביבות 2 ככה קמתי לפיפי וכשסיימתי קלטתי שהתחתונים שלי ממש רטובים.. חשבתי שזה סתם זיעה והחלפתי אותם ושמתי תחתונית חדשה וחזרתי לישון... בסביבות 4 וחצי קמתי שוב אחרי שקצת התפתלתי במיטה מכאבים וניסית לשנות תנוחות ולא עזר.. איך שקמתי מהמיטה הרגשתי כאילו משהו נוזל ממני - פה חשדתי! חחח בקיצור ראיתי שגם כשאני משתעלת בכוח אני מטפטפת ואחרי התייעצות עם בנות פה ועם מוקד אחיות שאמרו שזה נשמע המו ירידת מים וכדאי להגיע למיון, החלטתי להקפיץ את בעלי ממשמרת לילה.. איך שהגענו לחניה של המיון ויצאתי מהאוטו - מפלי הניאגרה!! הכי מביך ומגעיל ולא נעים שקיים חחח כולי מדדה בפיסוק מוזר למיון וכל הדרך משאירה מאחורי שובל של מים 🤦‍♀️🤦‍♀️ בקיצור 6 וחצי הגענו למיון... מוניטור.. אולטראסאונד הערכת משקל והמתנה לרופא... לרופאה נכנסנו סוף סוף בסביבות 10 שאמרה שאני בפתיחה 1.5 ומחיקה 70% ולכן האופציות הן או פיטוצין או להמתין לצירים תכופים וסדירים.. החלטתי לקחת פיטוצין כי אני חסרת סבלנות ולא התחשב לי להתייבש יום שלם במיון בתקווה שהלידה תתחיל לנתפתח מעצמה... ב12 וחצי נכנסנו סוף סוף לחדר לידה וחיברו אותי לפיטוצין.. בהתחלה היה סבבה ואז התחילו צירי מוות! כל ציר אני מקופלת מכאבים ומועכת לבעלי את היד כשאמא שלי מעסה לי את הגב להקל על הכאב... אציין שיש לי בעיה של טסיות נמוכות ולכן אין לי אפשרות לקבל אפידורל... בקיצור כל שעה, שעה וחצי נכנסת המיילדת שרואה אותי סובלת ומנסה לשכנע אותי לקחת טשטוש כדי להקל על עצמי - לא רציתי לקחת כי אמרו שזה עובר לעובר ובלאו הכי זה לא משכך כאבים אלא רק מטשטש בין ציר לציר... אחרי 5 שעות של כאבים, כשמעלים לי בהדרגה את כמות הפיטוצין כל פעם, אני מבקשת מהמיילדת שתבדוק לי פתיחה.. נשכבת על המיטה, בודקת, פתיחה 1.5. פה כבר נשברתי בטירוף והתחלתי לבכות.. המיילדת שוב הציעה לי טשטוש וכבר הסכמתי ודי (החלטה סופר טובה בדיעבד!!) מפה לשם המיילדת מחשיכה לי את החדר.. ממליצה לי לשכב על הצד כשמצמידים לי מגבת חמה לגב ולנסות לעצום עיניים, להרפות את הגוף ולהרגע... 17 וחצי מקבלת טשטוש ומהר מאוד נרדמת ומתעוררת כל פעם לכאבים חזקים שכשנרדמים אני מתרסקת ונרדמת מחדש עד שבשלב מסויים אני מרגישה שיש לי פיפי או קקי ואני חייבת לשחרר! אחרי 5 או 6 פעמים שאני קמה לכאבים אומאת שאני חייבת פיפי או קקי ונרדמת, בעלי מחליט לקרוא למיילדת שבודקת פתיחה ואומרת לי שאפשר להתחיל בלידה !! ואחרי לחיצות חזקות וחתך יזום שכאב לי יותר מהכל - 21:34 היפיופה שלי הגיחה לעולם במשקל 3.115, שבוע 39+4 (בדיוק שבועיים אחרי שיצא הפקק הרירי!) אגב, לכל מי שלא יכולה לקחת אפידורל כמוני, זה ממש לא סוף העולם! אני אישית ממליצה על טשטוש שלדעתי מאודדד עזר לי "להעביר את הזמן" ולקדם את הלידה (למרות הסיכון שהתינוק ייצא גם מעט מטושטש כי החומר חודר את השילייה) יכולה להגיד לכן שאני חודש אחרי לידה וכבר מזמן שכחתי מהכאבי הצירים או מהלידה עצמה והדבר היחידי שהיה לי קשה איתו אחרי זה התפרים בעקבות החתך 😥 תנצלו כל טיפת זמן פנוי לנקות, לבשל, ללמוד ובעיקר בעיקר לישון!!! סליחה על החפירה המייגעת ולידה קלה לכולכן!!! ♥️♥️
הריון ולידההריון ולידה
💬22 תגובות