אצלי היו תפרים פנימיים שהשתפרו ממש שבוע אחרי. מה שכן היה לי קשה בטירוף בגלל הגודש בחזה. לא הצטיידתי מראש במשאבה וזה היה סיוט אבל חוץ מזה סבבה.. בעיקרון כבר הרגשה יותר טובה. כמו שקט כזה אחרי הסערה.. להיות בבית עם הבייבי, הקלה מכל תופעות ההריון והכובד והפינה השקטה אחרי כל ההמולה בבית חולים.

ביומיים הראשונים פיזית הרגשתי חלשה בלי תפרים ברוך ה' אבל אחריי זה רגיל

זוועת עולם חולשה אדירה וכאבי תופת בתפרים.. ומלא דכאון כמובן חח רק אחרי שבועיים התחיל להרגיש משמעותית יותר טוב

לידה ראשונה שהייתה עם תפרים הייתה לי הקלה משמעותית מאשר ביום אחרי לידה. לידה שניה שהיתה בלי תפרים.רק עייפות מטורפת וזהו